ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ב > שלה

ב"ה פורים קטן, תש"ח

הוו"ח אי"א נו"מ עוסק בצ"צ וכו' מהורמ"ח

שי' שו"ב

שלום וברכה!

מה שהעיר במה שפרש"י (סנה' יז, א; ד"ה מי) שאלדד ומידד לא משום ענוה לא יצאו האהלה, אלא מיראתם שלא יעלה בידם חלק, שהוא היפך פירושו עה"ת (במדבר יא, כז).

א) הנה רש"י בפי' עה"ת הביא דעת הספרי שהוא כדעת ר"ש בגמרא, ופליגי על הת"ק, אשר את דבריו מפרש בד"ה מי הנ"ל. וראה בהוספה לפרש"י, הנדפס בעין יעקב סנה' שם, דמוכח כנ"ל. (ראה ביל"ש במקומו עוד דעה שלא הי' כלל קלפי ולקחו מכל שבט ששה ומשבט לוי ארבעה ומונאם בשמותיהם).

ב) מנ"ל לרש"י לפרש כן דברי ת"ק? פי' זה מוכרח הוא, כי הת"ק אומר דבקלפי נשארו, היינו שלא השתתפו אלדד ומידד כלל בקלפי ולא הלכו לקחת הפתקאות. וא"כ א"ת שהוא מפני שאמרו אין אנו ראויין לאותה גדולה, והרי מה' משפט הגורל, א"כ היו צ"ל בטוחין שיעלה בידם חלק ולמה לא השתתפו בקלפי? וע"כ צ"ל שאדרבה נשארו בקלפי מפני שלפי דעתם יעלה בידם חלק. וק"ל.

ג) מנ"ל לת"ק לפרש כוונת אלדד ומידד שהיא לא מפני ענוה, אלא אדרבה כו'?

י"ל דלא ניחא לי' לומר דעלה בידם זקן ואעפ"כ נשארו במחנה מפני ענוה, דכיון דכבר נקבעו מלמעלה לנבואה לא הי' להם להמנע מזה.

ועפ"ז פלוגתת ת"ק ור"ש היא מעין הפלוגתא בברכות (ז, סע"א) אם נענש משה על שהסתיר פניו או שקבל שכר ע"ז.

או י"ל דאפילו למ"ד טוב עשה משה, הוא דוקא מפני ששם היתה ראית פנים שא"א בשום נביא (כ"א במשה. עיי"ש בחדא"ג מהרש"א) אבל באלדד ומידד שהיתה האצלת רוח ממשה על ע' זקנים, לכ"ע אין להם להמנע מקבלת נבואה זו, אם נבחרו כבר לזה מן השמים. וזהו טעמי' דת"ק. ור"ש ס"ל דע' זקנים אלו הי' להם ג"כ לדון ולהורות ולנהוג שררה בישראל ולכן נשתמטו. (בשו"ת לחמי תורה סט"ז הביא דלהזוהר ע' זקנים אלו לא היו במקום זקנים דס"פ משפטים לדון כ"א רק להשראת השכינה). ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ.

באיחול כט"ס.

הרב מנחם שניאורסאהן

שלה

מהעתק המזכירות.

מהורמ"ח: חייקין. אגרת נוספת אליו - לעיל שי.