ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ב > שמג

ב"ה י"א אד"ש, תש"ח

הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהור"צ שי'

שלום וברכה!

מכתבו בעונג קבלתי, כי שמעתי מפעולותיו לחזוק התוהמ"צ ובפרט בשדה החינוך.

ובודאי מרחיב חוג עבודתו מזמן לזמן וכמ"ש באגה"ק סי"ד שגילוי אור העליון הולך הלוך וגדל, וא"כ מובן שגם האתדל"ת או עכ"פ הכלי דלמטה צ"ל ג"כ הולך ורחב. ואף דאכשור דרי (בתמי') הרי ידוע דלפום צערא כו'.

ובמענה בקיצור עכ"פ על הערותיו:

א) ר"ב אבי אדה"ז התפרנס מיגיע כפיו, לא קיבל כל משרת רב מגיד וכיו"ב, כ"א עסק בעבודת הגן וכמ"ש בס' הזכרונות וכו'. וכנראה שגם בשליחות מהבעש"ט ג"כ לא הלך או שהי' זה רק לפרקים רחוקים, ולכן ל"ק מה שבאותן הימים כשדייקו בכתיבת תוארים לא כתבו עליו הרה"ג וכיו"ב. ובפרט, והוא המחוור, שהי' בורח, בפועל, מן איזה פרסום שיהי' כמ"ש בסהז"כ. ורצונו של אדם זהו כבודו.

ב) מש"כ מהו ענין ההכנה ליחידות הראשונה, הנה לאו בפירוש איתמר, אבל לפענ"ד ברור, שמובן אחרי ביאור ענין היחידות. וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א (הועתק בהיום יום ע' פו) שכולל ג' סעיפים: בירור מצבו של הנכנס, קביעות אופן עבודתו, התקשרות במסירה ונתינה, עיי"ש. והנה כ"ז צ"ל לא מן השפה ולחוץ כ"א באמת לאמתו, צריך שיהי' כלי מוכשר לקבל כהנ"ל וכלי ראוי (פארדינט) לקבל כהנ"ל, כל כמה שתגדל המדרי' שאלי' הגיע בכוחות עצמו יגדל ג"כ מה שמקבל ביחידות (ואפשר גם מה שנותנים לו ביחידות. כי נראה אשר מלבד מקרים בודדים שנתנו ביחידות שלא בערך לכלי הנכנס לגמרי, ולדוגמא אפ"ל ריח"ז ליעפלער, הנה ע"ד הרגיל ניתן שלא בערך של מקבל זה. וע"ד חילוק מקיף דלבוש ובית). וכמה מן הקושי לבעל שכל לפעול בעצמו שהוא מוסר ונותן א"ע שלא ע"פ שכל, כי אין טעם למס"נ בשכל להוראות פ', או לבעל רצון תקיף לבא למדרי' בטל רצונך ולא רק עשה רצונך כו'. וכל הגדול גדול בזה, יותר קשה עליו ההכנה.

ג) בענין מה שאחד ממכיריו העתיק בכת"י את התניא, ומעיר שאולי שייך בתניא, תושב"כ של תורת הדא"ח, ענין ע"ד מ"ע לכתוב ס"ת, אף שאינו בדומה ממש.

ומה שנלפענ"ד, הנה בעניני העבודה ישנם ענינים שבשכל וענינים סגוליים.

לדוגמא: שבירת מידה רעה ע"י שקידה במדה ההפכית, בירור כח המתאווה ע"י שמשתמש בו רק בטוב - שכ"ז הוא ע"פ טו"ד. צדקה תרומם שנעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה - ענין סגוליי. מובן שאין כל האנשים וגם לא כל הזמנים באדם א' שווים ומה שלפעמים הוא במצבו רק ענין סגוליי, הנה במצב אחר נעשה ענין שכליי.

והנה בעניני עבודה שע"פ שכל הרי על כאו"א החובה לחפש עצות ודרכים, ע"פ המבואר בספרי רבותינו, הן בנוגע לעבודת עצמו הן בנוגע לרעך כמוך, משא"כ בענינים הסגוליים, הרי מאי דאיתמר איתמר וגם בזה צריך לברר אם הי' זה בהוראת שעה או לתמיד. אבל אין למדים מחידוש.

ובנידון העתק בכת"י התניא הנ"ל, הנה בכלל זהו ענין סגוליי, ויש לך אדם שיעשה רושם חזק כ"כ בנפשו אשר יצא הפסד הזמן מלימוד התניא וכו' בשכר מה שנקבע בנפשו קדושת הדבר. אבל ברובא דרובא עבד שיכול להיות נוקב מרגליות ובוחר בעצמו משא"כ ע"פ הוראה לתת זמנו על עבודות הפשוטות לא זו היא הדרך כלל. ופשוט.

וידועים שני ספורי רז"ל בשני הקצוות שרע"ק כשהתעסק במת מצוה שהכל נדחה מפני זה אבל ביטל שימוש ת"ח עי"ז א"ל על כל פסיעה ופסיעה כו' (תוד"ה מבטלין כתובות יז, א) ולאידך גיסא כשעייף ר"ז התעסק בישיבה על פתחי ביהמ"ד לקום מפני ת"ח (ברכות כח, א).

מוסג"פ קונטרס פורים שזה עתה הו"ל. והוא לזכות בו את הרבים.

כן ישלחו לו איזה משאר הוצאותינו כבקשתו. ומטובו לאשר הקבלה.

בברכת פורים שמח וטוב לב ובפ"ש כל הדו"ש.

הרב מנחם שניאורסאהן

שמג

נדפסה בלקו"ש ח"כ ע' 584 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מהור"צ: ליברמן. אגרת נוספת אליו - לקמן שנד.

ריח"ז: אוצ"ל ר' יקותיאל. ראה לקו"ד ח"א כז, א.