ספריית חב"ד ליובאוויטש

שמז

ב"ה י"ח אדר שני, תש"ח

הוו"ח אי"א נו"מ משכיל על דבר טוב עסקן

וכו'

מהור"נ שי' מינדל

שלום וברכה!

במענה על מכתבו:

א. במנין מצות דרבנן. ומתחלקת השאלה לשלשה: א) מה הוא מספר המצות דרבנן, ב) איזו מתקנות חכמים נכנסו במנין זה, ג) מפני מה הכניסו תקנות אלו דוקא במנין ולא אחרים. ואבוא על ראשון ראשון וכו'.

א) מספר המצות דרבנן. - כתב השל"ה (פ' יתרו חלק תו"א בתחילתו): בי' דברות תר"ך אותיות כמנין כתר תורה. תרי"ג אותיות בכל אות נרשם מצוה אחת מתרי"ג מצות וז' אותיות היתרות הם שבע מצות דרבנן כמו שכתבו הקדמונים, עכ"ל. וכן מנו שבע מצות דרבנן: ספר החינוך (בסוף המפתחות), מגלה עמוקות (אופן עה), מאורי אור (אות ז' ס"ק יג), אדמו"ר הזקן (אגה"ק סכ"ט ועוד), הגר"א (בס' בית יצחק בשמו), היכל הברכה על התורה בסופו, מצות השם (על המצות) בסופו, ועוד.

ויחיד הוא הר"ד ניטו בס' כוזרי שני (ויכוח ג, א) המונה עשר מצות דרבנן.

ב) איזו תקנות נכנסו במנין מצות דרבנן. - נטילת ידים, עירובין, ברכות, (נר) שבת, מגילה, חנוכה, הלל. כן נפרטו בס' החינוך, מגלה עמוקות, היכל הברכה, מצות השם הנ"ל ועוד.

ג) מהו הטעם שדוקא תקנות אלו נמנו. - לא נכנסו במנין מצות בפני עצמן, אלא אותן התקנות שאין להן עיקר מן התורה, ואשר תקנו חכמים לברך עליהם (מצות השם).

הערה: הסמ"ג (בסוף חלק מ"ע) ושערי קדושה להר"ח ויטאל (ח"א ש"ד) מנו תקנות אחרות בכלל מצות דרבנן והשמיטו איזו מהנ"ל אבל שניהם אין כותבים שם כמה מצות דרבנן ישנם. ולכן י"ל אשר אינם חולקים על כל הנ"ל שמונים ז' מצות דרבנן, אלא חלוקים הם איזה תקנות יש להכניס במנין ואיזה להשמיט. וכמו שמצינו מחלוקת גם במנין מצות דאורייתא שהכל מודים שמספרם תרי"ג וכמה דעות חלוקות מה נמנה ומה נשמט, ואכמ"ל.

ב. אם נמצא בתנ"ך הל' חכמה בינה דעת, כי בשמות (לא, ב) הוא בחכמה ובתבונה ובדעת.

הביטוי חכמה בינה בסמיכות: ראה דברים ד, ו. ישעיה' כט, יד. משלי ד, ה-ז. ז, ד.

טז, טז. כג, כג. איוב כח, יב. כח, כ. לח, לו. לט, יז.

הבטויים חכמה בינה דעת בסמיכות: ישעי' יא, ב. משלי ג, ה-ז. ח, יב-יד. ט, י. ל, ב-ג.

ג. מהו החילוק בין בינה לתבונה. - במדריגות השכל בינה מורה על מדרי' נעלית יותר בשכל, או בל' הזוהר (ח"ג רצא, א) בינה עילאה מתבונה. היינו אף שבינה הוא כאשר השכל כבר בא בהסברה והשגה בפרטיות והבנת דבר מתוך דבר (משא"כ חכמה שהוא מורה על הברקת השכל והתחלת גילויו במוח (תניא פ"ג וי"ח)), בכל זה עדיין העיקר בו הוא השקו"ט שכליית והסברות השכליות. וכאשר אחרי השקו"ט בא למסקנות מעשיות והם נעשים העיקר ובהם מתעסק והסברה השכלית היא כטפל ובהעלם, הרי אז נופל ע"ז השם תבונה (עיי"ש בזוהר, במפרשים על משלי ב, ג שהובאו שם ב' הל' בינה ותבונה יחד. ועוד).

כמובן חילוקים הנ"ל בין בינה ותבונה או חכמה ובינה הם בכתובים או במרז"ל הבאים לדייק בפרטים הנ"ל. אבל במקומות שאין בחילוקים אלו נפקא מינה לענין המדובר שם, תופסים באחד משמות הנ"ל שהוא שייך במאמר זה ביותר אף שהכוונה גם לשאר המדרי' שבשכל. ואכמ"ל בראיות.

ד. במה שפרש"י (שמות לב, ד) דערב רב עשו העגל ולכן אמרו אלה אלקיך ישראל, ולא אמרו אלה אלקינו ישראל. וא"כ איך יפורש הביטוי שמע ישראל?

דיוק רש"י הוא בזה שאמרו אלקיך ולא אלקינו וע"ז מבאר שהאומר לא הי' יכול לכלול עצמו באלו שנאמר אליהם. אבל ב"שמע ישראל" הרי מסיים אח"כ ה' אלקינו גו'.

עוד זאת כשמדבר ראש העם אל העם מורגל בסגנון שאין הוא כולל עצמו עמהם. אבל במעשה העגל הקריאה אלה אלקיך ישראל היתה ג"כ ע"י העם ולכן מבארים שהי' זה ע"י חלק נפרד מכלל בנ"י - הערב רב -.

הקריאה לאוהליך ישראל (מ"א יב, טז) אינה ענין לכאן, כי שם כל איש ואיש יש לו אוהל שלו, כמובן.

באיחולי הצלחה וברכה שיהיו נאומיו דברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל לב השומעים להרבות דעתם את ה' ולחזקם בקיום התורה והמצוה, ובפ"ש כל החבורה יחיו.

הרב מנחם שניאורסאהן

יושב ראש ועד הפועל

שמז

מהעתק המזכירות.

מהור"נ שי' מינדל: אגרת נוספת אליו - לקמן שסג.

במנין מצות דרבנן: תוכן האמור לקמן כתב כ"ק אדמו"ר שליט"א, כעבור שבועות אחדים, במ"מ בשוה"ג לד"ה כימיצאתך מאמ"צ (סה"מ תש"ח ע' 165)15 ונעתק בלקו"ש חכ"א ע' 401.

יוב ראש ועד הפועל: מל"ח.