ספריית חב"ד ליובאוויטש

שסא

...א) אין הנידון דומה, כי ערכין ודמים מסרה תורה כל הלכותיהם לב"ד דלמטה ולכן י"ל אשר במילא גם הם בכלל הגדר שאין לו לדיין אלא בנגלות ולא מה שבמחשבה והנסתרות. וכמבואר (בשו"ת נוב"י חאו"ח מהדו"ק סל"ה. שו"ת חיים שאל ח"ב ס"ב. פתח השער לשו"ת טו"ט ודעת מהד"ת הל' טריפות. ועייג"כ רמב"ם הל' ע"ז פ"ד ה"ו. ומ"ש בשו"ת שם משמעון לר"ש פאלאק מהדו"ק חחו"מ ס"ב בפי' ש"ס ב"ב קנט, א, דמשה פסול להעיד לחותנו ובשבת קיח, ב, יודע אני בעצמי שאיני כהן, ובמהרש"א זבחים ק"א מפ"מ פנחס אינו רואה נגעי מרים שהוא מטעם גלגולי נשמות - צע"ג) לענין תשובה שאינה מועלת לעונשי ב"ד, משא"כ בנדו"ד שאינו שייך אלא לב"ד של מעלה. וא"כ בזה האופן שבא חיובו, פשיטא שיכול לבוא גם הפטור.

ולהעיר אשר ישנו ממוצע בין ב' סוגים הנ"ל והם הענינים שהפס"ד הוא בתורה הנגלית שעונשו עונש מיוחד בידי שמים, ובזה מועילים תשובה שבלב וענינים שבנסתר (מכות יג, ב. ועייג"כ תוס' כתובות ל, רע"ב במשנה סוטה פ"ג, ואכ"מ).

ב) צע"ק מדברים לא, כח (והוא ע"פ תוס' ע"ז י"ז סע"א) ומפסיקתא הובאה ביל"ש רמז קצא: וקרא למיכאל וגבריאל כו' ע"י זקן וע"י עדים.

ג) בענין לא בשמים שקו"ט וש"נ בשה"ג להחיד"א ח"א אות יו"ד רכ"ד. שד"ח כללים אות א ס"ק צד, קא, קיב. שו"ת חת"ס ח"ו סצ"ח. פי' חיד"א אבות רפ"ו. הקדמת קסת הסופר לשו"ת מן השמים. ובכ"מ. ולהעיר מביאוה"ז פ' וישלח.

ד) החילוק פשוט דלשיטת החולקים על רש"י גוסס אינו אלא מת בכח, כי הרי פעולתו פעולה, וגם נפסק דינו בב"ד מת בכח הוא, וא"כ אין במצב הגוסס הוספה על מצב מי שנפס"ד בב"ד, משא"כ לשיטת רש"י. במלים אחרות: הסבר פלוגתת רש"י והחולקים עליו בדין הגוסס, הוא אם הגוסס מת רק בכח או גם בפועל (עכ"פ לרוב הלכותיו), משא"כ נפס"ד בב"ד דלכ"ע אינו אלא מת בכח.

ודוחק לומר - דלשיטה הא' - צ"ל גוסס, כי מוסיף שנעשה מת בכח גם מצד הגוף.

דסו"ס כיון שמיתה בכח אינה מספקת, גם מיתת הגוף בכח אינה מספקת.

ה) י"ל כוונת האו"ש בלשונו (ולא ראיתי בפנים גופא) גברא שאין בנוגע לו הציווי דלא תרצח. ובזה מתורץ מה שמקשה על האו"ש.

ו) כבר א"ל בע"פ, דיש כאן שתי שאלות: 1) מנ"ל דע"י פס"ד הב"ד עצמו נעשה גברא קטילא, 2) איך אפשר להסביר את זה. ובמענה לשאלה הב' - הסברא פשוטה: אנו דנין אודות מי שנפס"ד אם נשתנו הלכותיו ודיניו אשר ע"פ התורה. ולכן אין נוגע מה שלא נעשה מעשה, כיון שנעשה שינוי (אף שאינו ניכר) ע"פ פסק התורה ובמילא זה משנה דינו אשר ע"פ תורה.

ז) כלפי לייא. אם ד"מ שגם בזה"ב לא אירע אלא לעתים רחוקות ביותר לא רצו לבטל, עאכו"כ שלא הי' מובן כלל אם היו מבטלים דין מלקות.

וקושייתו מפני [מה] לא נאמר בפי' דדין מלקות לא בטל י"ל בכמה אופנים, ומהם: א) כשנשנה מרז"ל דדין ד"מ לא בטל דנו עדיין ב"ד דין מלקות. ואח"כ לא צריכא להודיענו כי אתיא במכש"כ, כנ"ל. ב) עונש המלקות הוא הענין דונקלה אחיך (מכות כב, ב ושם), וא"כ אין חידוש להשמיענו שעונש המלקות לא בטל, כי מעשים בכל יום הוא דונקלה אחיך, משא"כ בד"מ דלא ראינו קיומם באופן המתואר במס' סנה', לכן משמיענו דהנופל מן הגג כו' הוא במקום סקילה וכו'.

ח) תמיהני אם אפ"ל טעם זה כי הרי לדיעה זו הסוקל את המחויב חנק ג"כ פטור ולהיפך. ואיך מקיים בזה דינו. ואם נחלק שמקיים עכ"פ פרט משותף שבכל ד"מ ושבזה הוא הציווי דלא תרצח, א"כ גם במלקות י"ל כן.

שסא

בהמשך לאגרת שלפנ"ז, נכתבה כמענה לשאלות הר"ש שי' ריבקין (הנדפסת ביגדיל תורה נ.י. חוב' מא סי' נח), ועל האגרת שלפנ"ז.

נדפסה בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' מא סי' נב. לקו"ש חי"ז ע' 525. בשוה"ג שם באות הערות המו"ל, המועתקות בזה:

א) מענה לשאלה, דלפמ"ש במכתב הנ"ל דאין לחלק בין נפסק דינו בב"ד שלמטה לנפסק דינו בב"ד שלמעלה - אם יבא אלי' ויגיד לנו בבירור שעל פלוני נפסק דין מיתה בב"ד שלמעלה לא יהי' לאותו פ' ערכין ודמים.

ב) עמ"ש השואל (הנ"ל) שמלאכים אין כשרים להעיד.

ג) עמ"ש הנ"ל דאלי' לא נאמן מצד "לא בשמים היא" ואי אמרינן לא בשמים היא בספק מציאות. וראה בזה גם אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב אגרת תקלד.

ד) מעה לשאלה: גם אם נגי' (כמ"ש במכתב הנ"ל) שכוונת אדה"ז היא לשיטת רש"י, למה הי' צריך אדה"ז לדין גוסס חשיב כמת, הרי בלא"ה חשיב כמת מכיון שנפסק דינו בב"ד שלמעלה.

ה) הל' רוצח פ"ב ה"ט - דרציחה לא חשיבה "הותרה מכללה" כי "ב"ד ממיתה גברא דכל ההורגו פטור ולא הותרה רציחה להרוג מי שאינו מחוייב מיתה, רק ב"ד פוסקין דינו..

ואח"ז גברא קטילא הוא". והקשה השואל, דלכאו' פסק ב"ד מצ"ע אינו עושה הנידון לגברא קטילא, כ"א מפני שאח"כ יהרגוהו.

ו) מענה לשאלה: איך יעשה גברא קטילא ע"י פסק ב"ד, הרי בגופו לא נעשה שום מעשה.

ז) עמ"ש הנ"ל דרק דין ד' מיתות לא בטל אבל דין מלקות בטל.

ח) עמ"ש נ"ל דזה דמי שנגמר דינו למיתה ההורגו פטור איו מפני שנחשב כגברא קטילא, רק משום דכל ההורגו ה"ה מקיים בו דין ד"מ.