ספריית חב"ד ליובאוויטש

שצ

ב"ה, יום ו', א' אלול, תש"ח

האברך הנו"נ אי"א כו' התמים י"ל שי'

שלום וברכה!

מכתבו קבלתי, והנה השאלות ששואל אינם "קלאץ-קשיות" כלשונו במכתבו, ואדרבה, נוגעים הם בענינים יסודיים, אלא שמפני שהורגלו בהם, אין משימים לב לתוכנם. זה גופא ש"משתמשים" בהם לעתים תכופות גורם שנדמה שמובנים הם לתכליתם. אף שאחרי העיון נראה שרובם קשה להשיגם ולהבינם.

וכן הוא בכל חכמה ומדע, אשר החלק הדורש עיון ועמקות ביותר, הוא חלק הכולל המושכלות הראשונות של מדע זה ויסודותיו.

שאלות אלו מסוג זה קשה לבארם במכתב, ובפרט אשר אין העת להאריך, ואכתוב בקצור עכ"פ.

שאלה: מפני מה נקרא עולם האצילות עולם הנעלם מכל חי, עולם הבריאה - עולם הכסא, עולם היצירה - עולם המלאכים, עולם העשי' - עולם הגלגלים.

תשובה: הנה כל דבר הנעשה בשכל ובחכמה יש בו כונה ותכלית, במילא מובן אשר הן כללות הדבר הן פרטיו צ"ל באופן כזה אשר תתמלא התכלית.

והנה תכלית בריאת העולמות הודיעו רז"ל אשר הוא בשביל התגלות מלכותו יתברך (שער היחוה"א רפ"ז) וכמרומז ג"כ בקרא (ישעי' מג, ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וכמו שדרשוהו באבות ספ"ו.

והנה כמו שבכלל כל הענינים שלמטה יש להם שרש למעלה, כן בפרט ממלכותא דרקיע נשתלשלה מלכותא דארעא, ולכן כמו שממלכותא דרקיע אפשר לדעת מנהגי מלכותא דארעא, וכמסופר בדרז"ל (ברכות נח, א) כן הוא גם לאידך גיסא, אשר בכדי להבין אפס קצהו ממלכותא דרקיעא יש ללמוד, ע"פ הוראות חז"ל, ממלכותא דארעא.

עיכ"ז מובן ל' המורגל במדרשים על הק': משל למלך כו', ועוד יותר מזה באיכה רבה בתחלתו: אמר הק' למלאכי השרת מלך בשר ודם מה דרכו לעשות?... כך אני עושה כו'.

וכמה פרטים למדונו רז"ל ממלך בשו"ד ואופן המלוכה למטה: אנשי המלוכה צ"ל בהבדלה רבה מן המלך - נפרדים וזרים ורחוקים בלשון התניא שם עיי"ש - וכמ"ש ברמב"ם (מלכים פ"ב) משימין לו אימה ויראה.. ולא יעמוד מפני אדם ולא ידבר רכות ולא יקרא לאדם אלא בשמו, כו', ובכל זה יקבלוהו למלך עליהם כי מכירים בגדולתו הכרה קצת עכ"פ. גם - המלך (הראוי להיות מלך) אין זה כל ענינו מה שהוא מלך, כי הוא איש המעלה בינו לבין עצמו אלא שקשורו עם העם הוא עי"ז שמלך שמו נקרא עליהם ומנהיגם, וסדר ההנהגה הוא:

תכונות המלך בינו לבין עצמו אין להעם כל שייכות לזה (וזהו רמז רז"ל: אין רואין אותו כשהוא ערום) תכונות המלך מצד זה שהוא מלך על עם ומצייר בנפשו וחכמתו צורכי העם ומחסורו, עדיין אין העם רואה אותם, אח"כ יוצא המלך לפלטרין שלו ויושב על כסא מלכותו (רמב"ם שם) ע"פ החלט חכמתו שבנפשו פנימה מצוה להשרים ע"ד אופני הנהגות המדינה ולפעמים מודיע גם הטעם ע"ז, מובן אשר בהיכל פנימה והמלך יושב על כסאו אין הנמצאים שם יכולים לשכוח על המלך ואין להם צורך כלל בראיות אשר ישנו מלך.

אבל הרי רצון המלך הוא שהעם אשר בקצוי מדינתו יתנהגו ע"פ הוראתו, ולכן יוצאים שלוחים ופקודות המלך בידם (ואין טעם הפקודה כלל) להודיעם לכל בני המדינה.

וככל הדברים האלו הוא, להבדיל באלף כו' הבדלות לאין קץ, למעלה:

המלך בינו לבין עצמו - הענינים שלפני הצמצום.

כשנמשך למטה ומצייר בחכמתו פנימה את העם - עולם האצילות, נק' עולם, כי הרי כבר צייר בחכמתו צורכי העם, אבל נעלם מעין כל חי, כנ"ל שאין העם רואין את זה.

יוצא לפלטרין כו' - עולם הבריאה ששם בדוגמת מלך יושב על כסאו והנבראים בביטול, עלמא דאתכסיא, כנ"ל,

למטה מזה - מלאכים שלוחים יוצאין, עולם היצירה - (וע"י לבוש מתגלים גם בעולם העשי') ופקודות בידיהם: כשר, פסול זכאי חייב כו'.

עד שמגיע גם לקצוי המדינה, לעולם היותר תחתון - עולם הגלגלים הכלולים מנפש וגוף, ושמהם יצאו כל הבריאות שבעולם השפל.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן

שצ

מהעתק המזכירות.

התמים י"ל: ביסטריצקי.