ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך כ > ז'תפד

[מ"ח תשכ"א]

אף שכן הוא בהנהגות שלעצמו - צע"ג אם כן הוא במה שעושה להוציא אחרים (עכ"פ - גם אחרים) ובמ"ע מה"ת, ובפרהסיא. ועאכו"כ - בתק"ש (ולא בהברכה) שכאו"א מקיים המצוה, והרי שומע השברים באופן כו'. וק"ל.

סו"ס - איך נהגו בביהכנ"ס דחב"ד בכ"מ, בהנוגע לשברים?

ז'תפד

נכתבה על גליון העתק מכתב הגר"י לנדא מיום א' פר' לך תשכ"א (אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ט ז'צז, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ז'תקמד) - מענה לשאלת כ"ק אדמו"ר שליט"א אצלו (ע"י בנו מו"ה אליהו שי' ששהה אז בחצרות קדשו) אם זוכר איך היו תוקעים השברים בליובאוויטש.

במכתבו הנ"ל כותב: אני שמעתי בחצרות קדשו נבג"מ תקיעות רק מכ"ק קדה"ק בעצמו והיו כמה דברים, שאפי' היו מוקשים לבן אדם פשוט. ואני דברתי פעם עם הגאון החסיד ר' יעקב רש"ל מריגא והוא ענה לי, מה איכפת לי "ער בלאזט דאך", און נאכטאן, הלא לא נהוג אצלנו. חשבתי שגם ענין השברים הוא דבר השייך רק לרבי, ועלי לעשות כפי שכתוב בשו"ע.

ע"ז כותב כאן כ"ק אדמו"ר שליט"א, שמהתקיעות שהיה הרבי תוקע להוציא אחרים יכולים ללמוד גם הוראה לרבים. ושוב שואל איך נהגו לתקוע השברים בביהכנ"ס דחב"ד בכ"מ. ועל כך השיב הגר"י לנדא:

אבי הרב ז"ל הי' תוקע ארבעה שברים, אבל בביהכ"נ שלנו היו כמה דברים שהנהיג חותן אבי, הרה"ח ר' זישקע נ"ע, מה שלא נהגו במקומות אחרים. ולחקות מה שעשה כ"ק רבנו הק' זצוקללה"ה זי"ע, ודאי לא עלה על דעתי... גם בדברים שאפשר לעשותם גם עפ"י שו"ע, אבל לא נזכרים שצריכים לעשות כן, ורבנו כן נהג כך, כמו למשל בשברים, שרבנו תקע יותר מג'.