ספריית חב"ד ליובאוויטש

ז'תקטז

ב"ה, נר ראשון דחנוכה, תשכ"א

ברוקלין.

הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ בעל מדות צנמ"ס

וכו'

הר"ד שליט"א הכהן

שלום וברכה!

נעם לי לקבל מכתבו מו' כסלו, ולאחרי זה התדפיס מערכת מוסר הקדש וכו'.

ת"ח ת"ח על התשורה והשימת-לבו לשלחו לי, ותקותי חזקה שגם להבא ישלח מהמו"ל על ידו ומכש"כ מפרי עטו.

והרי נמצאים אנו בזמן חנוכה, אשר מצות הימים הוא בשמן, רזי דרזין דאורייתא, כמבואר בזהר ובספרי קבלה בכ"מ, אבל באופן - שמאיר אורו, ולא עוד אלא - על פתח ביתו מבחוץ.

ובפרט בדורנו זה, דרא דעקבתא דמשיחא, האחרון לגלותנו חשך כפול ומכופל, אשר בלשון הזהר (ח"א קי"ח ע"א) כד יהא קריב ליומא משיחא אפילו רבי' דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא.

וכיון שהורונו חז"ל, בלימוד התורה, שצ"ל הסדר דכי הוה אמינא הוה מקשה לי' כו' וממילא רווחא שמעתא כו', אטו לא ידענא דשפיר קאמינא (ב"מ פד, א) -

ארשה לעצמי לבוא באיזו הערות בשולי הגליון, ובפרט שבידעי השפעתו בחוגו ובסביבתו ובאם נכונות הן - הרי גם חשיבות מיוחדת להן. וכבר נאמר ואת והב בסופה.

בפ"ש בנו הרב שליט"א הכהן ובכבוד ובברכה להיות כאו"א בתכ"י, באופן דמוסיף והולך, כהוראת ימים אלו דהלכה כבית הלל.

מ. שניאורסאהן

נ.ב.

הערה כללית.

לכאורה - ענין מוסר התורה שהוא הוא מוסר הקדש, הנה יסודו וגם תכליתו, המעשה בפועל, מעשה במושג הרחב, שלפרטיו הוא במחשבה דבור ומעשה. וכמ"ש את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.

ענין השראת רוח הקדש או יותר מזה - רוח הנבואה, הרי זה לכל היותר בגדר שכר העבודה והמעשה. וכדמוכח גם מזה שאין זה בכח האדם. וכלשון הרמב"ם: אע"פ שמכוונים דעתם, אפשר שתשרה שכינה עליהן ואפשר שלא תשרה (יסוה"ת פרק ז' הלכה ה'. ועיי"ש בלחם משנה). ועאכו"כ שלא נצטווה כאו"א להיות נביא ואפילו לא בעל רוח הקדש. ויעוין ג"כ רמב"ם סוף הלכות תשובה וסוף הל' מלכים, בטעם שנתאוו כל ישראל לימות המשיח.

נוסף על כל הנ"ל, שלפע"ד, מוכרח בכ"מ מצ"ע - חשיבות כפולה ומכופלת להאמור, דוקא בתקופתנו זו, הזקוקה להדגשת פי כו"כ הכרח דקיום מצות מעשיות בפועל בחיי היום יומים, ואשר אין להן תחליף באיזה ענין אחר שיהי', אף שרחמנא לבא בעי וכו' וכו'.

מובן שאין בהאמור כל סתירה כלל להמבואר ברמב"ם שם, ומודגש במיוחד בתורת החסידות, אשר תכלית האדם הוא, דע את אלקי אביך ועבדהו בלבב שלם, כי זהו, בלשון רבנו הזקן (קונטרס אחרון דספר התניא, קנ"ו ע"ב) מצוה רבה ונשאה וכו' רק שזו היא מצוה אחת מתרי"ג והאדם צריך לקיים כל תרי"ג וכו', לכך צריך להרבות בלימוד כל התרי"ג וקיומן בפועל ממש במחדו"מ וכו', יעו"ש.

תחלת התדפיס עמוד שסז:

הרוח הנבואה או רוח הקדש.

כנראה - בחוברת זו אינו נכנס בפירוט הדרגות, וכוללם יחד, שהרי שלש מדריגות הן, נבואה שנסתיימה בימי חגי זכרי' ומלאכי ורוה"ק, משא"כ בת קול. והלשון נבואה (בפועל) ורוה"ק המובא בהנוגע לתקופות שלאחרי זה - ה"ז שם המושאל ושייך לדרגת בת קול (עיין ש' רוה"ק להאריז"ל - שהוא הפוסק האחרון בכגון דא).

עמוד שפג בסופו:

הבחירה במילואה לישראל היא נתונה.

עיין לקוטי תורה לרבנו הזקן פ' אמור, לח, סוף ע"ב.

עמוד לד בסופו:

יסוד התפלה כו' התאחדות עם הרצון הכללי העולמי כו' שהוא החפץ האלקי וכו'.

לכאורה יש למצוא סמוכים לזה בציווי חז"ל, לומר התפלה בלשון רבים, אבל יותר נכון לומר שענין התפלה הוא להכלל ברצון וחפץ האלקי (מלמטה למעלה), ועי"ז בכח התפלה להשפיע בענינים שבעולם (מלמעלה למטה) - לאחר זה - וגם על הרצון הכללי, ובלשונו בהחוברת, לעשות מהפכה.

בסופו עמוד מט:

כי רוח הקדש בישראל הוא לא חסרון שלימות כ"א וכו'.

ע"פ האמור לעיל צ"ע גדול בזה (ואולי כוונתו באם החסרון בכלל האומה - ולא בהנוגע לכאו"א) - פרט לאחרי ביאת משיח, שאז זמן היעוד, אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו וגו'.

ציונים ומ"מ להנ"ל - הובאו בפתיחה (להרב מרגלית שי') לשו"ת מן השמים.

ובמאמרי א. י. השיל שי' - שמצטט כת"ר ו"ההאמין הרמב"ם שזכה לנבואה" (ס' היובל לל. גינזבורג).

ז'תקטז

חלקה נדפס בלקו"ש חכ"ג ע' 357 חלקה בחכ"ד ע' 401 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

הר"ד: הרב דוד הכהן (הנזיר).

התדפיס מערכת מוסר הקדש: מאת הראי"ה קוק, שנדפס ב"סיני" חוב' מז-ח, ואח"כ בסדרת אורות הקודש ח"ג.

בנו הרב: שאר ישוב שליט"א הכהן.

עמוד שפג: בס' אורות הקודש הוא בע' לה.

עמוד לד: שם ע' נ.

בסופו עמוד מ"ט: שם ע' שנה.