ספריית חב"ד ליובאוויטש

ז'תקכב

[ימי חנוכה תשכ"א]

ידועים דברי אדמו"ר האמצעי, ביתרון הבעלי עסקים על היושבי אהל בענין ראיית אלקות במוחש (השגחה פרטית).

ואם בדורות ההם לא כל היושבי אהל היתה ראייתם בהשגחה פרטית במוחש כל כך, הנה בדורנו זה, דרא דעקבתא דמשיחא, דור האחרון להגלות והחשך כפול ומכופל, וביחד עם זה דור בו נתגלו המעינות,

מעינות דא"ח תורת הבעש"ט, תורת החסידות הכללית ולאחרי זה תורת חסידות חב"ד,

ובלשון הזהר שנפתחו "תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא כו' (עד אשר) קרוב לימי משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא",

הרי גם יושבי אהל ראו השגחה פרטית בעיני בשר ממש.

ויהי רצון אשר מכאן ולהבא אך בענינים דטוב הנראה והנגלה יבחינו וגם יראו השגחה פרטית, ובזה כמובן וגם פשוט - הצלחה בעניני תורה ומצות, חדורים ומוארים באור וחיות חסידותיים, בהנוגע לעצמו ובהנוגע לבני ישראל חבריו.

ז'תקכב

נדפסה בלקו"ש ח"י ע' 219. האגרת נכתבה לכמה בתאריכים ט' כסלו-טז טבת.

ידועים דברי: קונטרס תורת החסידות בסופו.

וכלשון הזהר: פ' וירא אליו ה' קיז, א - קיח, א.