ספריית חב"ד ליובאוויטש

ז'תקלה

ב"ה, ח' טבת, תשכ"א

ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מיום הראשון, והקודמו, ות"ח על הבשורה טובה מהצלחת הטפול הרפואי, ויהי רצון שבקרוב תחזור לאיתנה ותבשר טוב בעצמה.

לכתבו אודות המוסד והקס"ד למסרו לארגון פלוני וכו'.

מובן וגם פשוט. שלכל ראש צריך לברר סמכות מקבל המוסד בענינו העיקרי, ז.א.

חינוך על טהרת הקדש שהרי סו"ס זהו העיקר - שהמתחנכים יגדלו על יסודי תורתנו ומצותי' ואף שלכאורה אין לדבר קצבה, הנה בכגון דא, צ"ל שלא יופחת ויוגרע מהחינוך דעד עתה. איני יודע אם יש מקום להבטיח זה (באווארענען) בחוזה המסירה או המכירה, אבל הרי רואים במוחש שבעניני רוח והשקפה - אפילו דברים שחותמים עליהם, יש להם קיום רק באם מתאים לרוחו של החותם, שהרי שערי תירוצים לא ננעלו.

באם תנאי הנ"ל בסדר הוא כדבעי, אזי כדאי להתבונן עוד הפעם האם כדאי הדבר.

ומה טוב שתהי' ההתבוננות - לאחרי שידעו ברור הסיכוים לתקציב לשנת הלימודים הבע"ל, כוונתי להעזר ממשרדים ומארגונים שונים וכו' אשר בטח במשך שבועות הקרובים ידונו ע"ד התקציבים במשרדים השונים, ובמילא יהי' ברור ובירור גם בהנ"ל.

ובהתאם לשתי הנקודות האמורות - יחליטו הוא וזוגתו תחי' בהענין, ויהי רצון מהשי"ת המשגיח על כאו"א בהשגחה פרטית, שתהי' בטוב בכל הפרטים, הן בשביל עניני המוסד והן בשבילם.

עד כאן בהנוגע לפועל למעשה.

ועתה עלי החובה - ואולי זוהי גם זכות - לבאר דעתי הנקודות שבאו בתוכן מכתבו בתור הסברה להקס"ד האמורה, ופנימיותם- שכמה טרחא מרץ זמן ובריאות וכו' השקיעו בהמוסד, וכשרואים מצב המוסד עתה, הרי אין זה מעודדם להמשיך בו וכו'.

ומובנת הפליאה והתמי' על ניסוח הענין כדלעיל, שהרי תכלית המוסד הוא, חינוך בני ובנות ישראל, וכשעושים סה"כ ורוצים לבוא למסקנא האם כדאים היו כל המרץ והיגיעות וכו' לכל לראש צריך לבחון פירות החינוך, ז.א. כמה בחורים ואברכים מניחים תפילין, מתפללים וכו' הודות להחינוך שקבלו, ועד"ז בהנוגע להבחורות וצעירות. וכיון שבודאי מספר חשוב מהם כבר התחתנו ובנו ובונים בתים בישראל, לברר ביסוס ביתם על יסודי התורה והמצוה, ולשער - מה הי' לולא חינוכם במוסד שלהם, ובטח בקל לשער זה, לפ"ע עכ"פ, ע"י הסטאטיסטיקא בהנוגע לחניכי מוסדות אחרים. ואם בהצלת נפש אחת מישראל פסקו חז"ל שהוא כאילו קיים עולם מלא, עאכו"כ כשהמדובר בעשיריות נפשות ואולי עוד יותר, וכנ"ל, בעשרות בתים בישראל שמצבם בתומ"צ נוגע - להם לדורותיהם ולדורות דורותיהם ועד סוף כל העולם.

והנה כל הנ"ל הוא - ע"פ המבואר בשו"ע גרידא, ואת"ל - גם בספרי מוסר,

ובפרט באם נתבונן בהארת הענין ע"פ תורת החסידות, תורת הבעש"ט ורבנו הזקן וכו' ויסודות שלהם, ואזכיר כאן רק שנים והם: פתגם הבעש"ט, אשר נשמה יורדת למטה להתלבש בגוף לשבעים או שמונים שנה, בשביל לעשות טובה אחת לבן ישראל, בגשמיות או ברוחניות. ב) פתגם רבנו הזקן, אשר עשיית איזו מצוה שתהי', הנה יחוד זה למעלה הוא נצחי לע"ו (תניא פרק כה). ז.א. אשר באם תמצא באיזה מקום שהוא בחור אחד או בחורה, שמברך ברכות, קורא קריאת שמע ישראל וכו' הרי בשביל זה כדאית ירידת נשמות כל אלו שהביאוהו לזה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא למשך של שבעים שמונים שנה, ועוד זאת שגרמו עי"ז ענין למעלה שהוא - נצחי לעולם ועד.

והנה אפילו את"ל שהוא וזוגתו תחי' נמצאים מאיזו סיבה שתהי' לא במצב של מרה לבנה, בטוחני שאפילו לפי השערתם מאות נפשות מישראל נצולו על ידם מטמיעה גמורה, ר"ל - לאורח חיים ע"פ התורה והמצוה, עכ"פ מזמן לזמן, ועשרות אלפי פעולות כהנ"ל נעשות הודות להשתדלותם ויגיעתם, וכיון ששניהם מאמינים בני מאמינים הם, היאומן עי יסופר אשר יש אצלם איזה ספק האם כדאית היתה היגיעה וההשתדלות וכו' וכו'. ובאם המסקנא שבודאי ובודאי כדאיות היו, הרי תיכף צריכים לשנות השקפתם על עבודתם בהמוסד, ולהיות בשמחה עצומה וטוב לבב אמיתי על מה שזכו והצליחו בעבודה בשטח הנ"ל. ובהתבוננות (אפילו קלה) בהאמור, הרי הטענה שבעניני פרנסה, עתה שניהם צריכים להתייגע ולהשתדל וכו' בה בשעה שבשטחי פרנסה אחרים, רק על אחד העמל בזה - הרי דיון זה אין לו מקום כלל, כיון שענין פרנסתם - רוחניות היא, מוצב ארצה - וראשו מגיע השמימה (וכהדיוק שמימה - למעלה משמים ומוצב ארצה - שהוא למטה מארץ סתם, ז.א. ממטה מטה עד למעלה מעלה), ואם זכתה זוגתו תחי' שיש לה כל פעולות אלו משלה, נוסף על מה שיש לה חלק בפעולות בעלה, הרי אין לך חלק יפה מזה.

אפשר להאריך בכל הנ"ל כו"כ, אבל לדכוותי' לא באתי אלא בנקודות. ובאם יתבוננו באמיתת המצב - אין צורך באריכות במכתב מעבר לים ואדרבה בהמצאם על אתר, יכולים להוסיף כהנה וכהנה.

מובן שלא נעלם ממני התירוץ הכי קרוב, שיש לעשות בעניני תורה ומצות ובהפצתם מבלי הקישוים שפגשו בהם במוסד הנ"ל, אבל [נוסף על העיקר, שלאו כל יומא מתרחש ענין כזה, והרי גם ככתבו, הוא למעלה מהטבע שזהו המוסד היחידי מסוג זה שנמצא אצל אנשים פרטים], הנה כל נשמה יש לה תפקידה ויכולתה ולא תמיד ביכולת האדם להחליף מתפקיד אחד לשני [אף שתמיד ביכולתו למלאות התפקיד או לא וכו' - שהרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, והרשות נתונה והבחירה חפשית לבני ישראל וכו'].

ומכאן לעוד נקודה שכותב ונראית מבין השיטים: קס"ד שמצב הבריאות שהכריחו לנתח וטפול רפואי, כאילו באו ע"י הטרחה ויגיעה בהמוסד וכו' - והנה אף שאין אתנו יודע עד מה, אבל כיון שמקרא מלא דבר הכתוב אם בחקותי תלכו, ופירש"י שתהיו עמלים בתורה, ונתתי וגו' ככל הברכות המנויות בפרשה, קרוב יותר לאמר ההיפך שהצלחת הטפול הרפואי וזה שתחזור לאיתנה וכו' - יש לזקוף את זה ע"ח היגיעה והשתדלות בהמוסד ועניניו. ואם כנראה ממכתבו בטוחים הם, שהפרשתו מכספו למוסדות צדקה, בודאי שיש לה שייכות להצלחת הטפול, הרי עד כמה שלא תגדל מצות הצדקה בממון, אינה בערך לצדקה בגוף ובנשמה, כשמשקיעים כוחות הנשמה וכחות הגוף בצדקה, כוונתי בענינים עליהם נאמר, וצדקה תרומם גוי.

כמדומה כבר כתבתי במכתבי הקודם, שבכלל אין עניני להטפת מוסר ולצעקה על העבר כי אם אך ורק בהנוגע להבא, ובנדון זה ג"כ אין כוונתי אלא להראות הסה"כ מעבודתם בהמוסד כמו שהנני רואה אותו (אשר לדעתי ברור שכן הוא), שבמילא צריך להביא זה, כנ"ל לשמחה וטוב לבב אמיתיים וכו' וכו'.

ויהי רצון שבמדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה אלא שכמה פעמים ככה, ירוו נחת אמיתי מכל יו"ח שי', שהוא נחת יהודי חסידותי, וכן נחת כנ"ל מהתלמידים-ות שיחיו שהביאום לחיי עולם הבא, ובדורנו זה הרי זה גם לחיי עולם הזה, כי בלא זה ח"ו מתדרדרים גם בהנוגע לחיים גשמים וכו'.

תקותי שאתבשר טוב בכל האמור, ויהי רצון שיהי' זה מתוך בריאות שמחה וטוב לבב.

בברכה.

ז'תקלה

נדפסה בלקו"ש חכ"ב ע' 353.

פתגם הבעש"ט: ראה גם לעיל ח"י אגרת ב'תתקפה, ובהנסמן בהערות שם.