ספריית חב"ד ליובאוויטש

ז'תרי

ב"ה כ"ז אדר, תשכ"א

ברוקלין.

ברכה ושלום!

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבה מיו"ד אדר, וכבקשתה נשלח המכתב מבלי לחכות על התור.

בו כותבת אודות בעיות בנה הבכור שי', ואיך להשפיע עליו וכו',

והנה מובן שאין כללים קבועים במצב כגון זה, כיון ששונה הוא מאחד לחבירו, שאין דיעותיהם שוות ואין תכונות נפשם שוות. וכן תלוי בעד היכן הגיעו הדברים [בהתדברות שבין שני האישים], אבל הצד השוה בכל מצב שיהי', שבדרכי נועם - ברוב המכריע מצליחים יותר מאשר בשיטה ובדרך הפכית. ועוד שכריכת שני ענינים ביחד [נשואים וחינוך לחיים דתיים, כוונתי לשנות השקפת עולם של הצד השני ביחד עם הנשואין עמו] הרי זו קשה ביותר. ועכ"פ - מוכרח שתתנהג בהנהגה דתית בחיי היום יומים - משך זמן לפני הנשואין, בכדי שתדע עכ"פ את הנטל שבדבר, והקישוים שבזה שלא הורגלה בזה מלפנים, ובסגנון חז"ל אין אדם מקנה ומתחייב בענין שאינו יודע מהותו וטבעו.

בעת רצון יזכירו את כל אלה שכותבת אודותם - על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מתאים לתוכן כתבה, ויהי רצון שתבשר טוב בהנוגע לכאו"א.

ועלי החובה להעיר [אף שבלתי נעים זה, ובפרט שכבר רמזתי אודות זה במכתבי לפנים לבעלה שי', והוא], שתופעה האמורה וכן עוד כגון זו שהזכירה במכתבה, קרוב לודאי שזה תוצאה מהמצאו בבתי ספר חינוכים שלא לפי המקווה ממנה ומבעלה שי'.

ולצערנו - בטבע האדם ורגילה ביותר השגיאה - שכשמקוים מילדים רמה ידועה בהשקפת עולם ובהנהגתם דתית, מחנכים אותם באופן, וכמעט בהקפדה, שלא יבואו לרמה יותר גבוה ואעכו"כ לרמה יותר גבוה מאשר מעמד ומצב ההורים. ואין מביאים כלל וכלל בחשבון - שבאם בגיל העמידה מתקיים האדם במעמד דתי במדה מסוימה - הוא רק הודות לזה שבימי הנערות והבחרות עמד ברמה יותר גבוה, שאז אף שקושי החיים ומלחמת החיים (והסביבה ג"כ) הפחיתו את רמת ימי הבחרות, נשאר עכ"פ ברמה דימי העמידה. שמזה מובן - שהאיש שבימי הבחרות יעמוד ברמה מופחתה - הרי טבעי שלאחרי איזה שנים ירד ממדריגתו וימצא בדרגא למטה מהמקווה.

המורם מהאמור - שכשהי' ברצונם (שלה ושל בעלה שי') שיראת שמים בפועל של ילידיהם תהי' בשווה ליראת שמים שלהם, צריכים היו הילדים להתחנך במוסד חינוך הדורש מתלמידיו אותה מדת היראת שמים שדרשה מאביהם הישיבה תומכי תמימים, אבל כשמתחנכים הילדים במוסד חינוך כהמוזכר במכתבה, שכפי השמועה דרגת היר"ש הנדרשת בו - היא פחותה בכמה דרגות מאותה מדת היר"ש שדרשה ישיבת תומכי תמימים ודוגמתה, הרי מה פלא כשיורדים לדרגא שלמטה מזה ויש אפשריות למאורעות אלו שכותבת.

מובן שאין כוונתי להטפת מוסר כ"א בהנוגע לשאר הילדים - שיחיו - שלהם שעדיין ברשותם הם, שפשוט שצריכים ללמוד ולהתחנך בד' אמות שלמוסד כזה הדורש מתלמידיו מדת יר"ש שלימה, ואז יש לדרוש ולקוות מהילדים כל עניני התורה והמצוה, כיון שההורים נתנו להם כל האפשרית לזה ומעולם לא נמצאו בסביבה שהיחס שלה יחס פושרי וכו'.

והרי בשנים האחרונות הנה באה"ק ת"ו כמה מההורים שינו יחסם ופועלים בכיוון האמור, ז. א. להכניס בניהם ובנותיהם לישיבה שלומדים בה אך ורק לימודי קדש ולבית יעקב ובית רבקה וכיו"ב, ומזמן לזמן הולכת תנועה זו ומתפשטת. ואם בהנוגע לכ"א - האמור לעיל צודק הוא, עאכו"כ בהנוגע לאלה (לה ולבעלה שי') שרואים במוחש תוצאות החינוך בבתי ספר ממלכתים ואפילו בבתי ספר שבדרגא אחת למעלה מהם וכו'.

ואין עניני להאריך בדבר המצער ואינו מדבר בטובתן של ישראל.

פשוט שכל האמור לעיל גם לבעלה שי' הדברים מכוונים, וכן תקותי חזקה שלא יקפידו על מה שכופל הנני עוה"פ את הנ"ל, והטעם - שמרגיש הנני חובתי שלא לעבור בשתיקה, כיון שכתבו המצב אלי.

בברכה לבשו"ט,

מ. שניאורסאהן

ז"ע נתקבל מכ' בעלה שי' והמענה נכלל בהנ"ל.

ז'תרי

נדפסה בלקו"ש חכ"ב ע' 385.