ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך כ > ז'תרמח

ב"ה, כ"ו אייר, תשכ"א

ברוקלין.

שלום וברכה!

...ובעמדנו בפרוס ב' ההילולא'ת דרשב"י וריב"ש (טוב) - הנה ענין רשב"י ופעולתו הי' להמשיך להתנאים וכו' פנימיות התורה - וגם ההעלם שאינו שייך מצ"ע לגילוי - כמבואר בדא"ח, ולא עוד אלא שפתח את צנור ההשפעה בזה, לכתחלה בדורו עד אשר אפילו ינוקי גילו סתרי תורה.

ולאחר זה בפרט - כדברי רשב"י - כד יהא קריב ליומי משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא,

הרי עת סגולה היא להתעוררות ולתוספת אומץ בגילוי והפצת פנימיות התורה שבדורותינו נתגלתה במעינות הריב"ש תורת החסידות.

והרי ביום הילולא דרשב"י הי' מאיר בו מבחי' תכלית שלימות רוחו, שרשו מבחי' משה ומבחי' משיח, והימים האלה (כשהם) נזכרים (ה"ה) ונעשים (ההמשכות והשפעות),

והרי השפעת יום הילולא זה - על כל ימי ספה"ע שלאח"ז כי בכולם פסקו למות וק"ל.

- ויהי רצון שיעשה כאו"א בזה לפום שיעורא דילי' ולהמשיך מהתעוררות ותוספת זו בכל השנה כולה ומתוך שמחה.

שגם בזה מיוחד יום הילולא דרשב"י דוקא - וכמובאר בכ"מ שהוא דלא ככל יום וכו' כי אם אדרבה צ"ל בשמחה.

בברכה לבשו"ט

מ. שניאורסאהן

ז'תרמח

נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 338. ראה גם לעיל אגרת ז'תרלט.

אדרבה צ"ל בשמחה: במשנת חסידים מס' אייר פ"א מ"ו: ביום ל"ג בעומר.. מצוה לשמוח שמחת רשב"י. והמ"ח לא העתיק רק דברי האריז"ל (דברי רבינו הזקן - בפס"ד לאדמו"ר הצ"צ ליו"ד סקט"ז). וראה פע"ח שער ספה"ע פ"ז. ולהעיר שעפ"ז מפורש ג"כ ענין השמחה וטעמה (ולא רק מניעת האבלות) "שמחת רשב"י" (עין זח"ג רפז, ב. רצא, סע"א).

ומזה מענה להשקו"ט בזה בשו"ת חת"ס חיו"ד סרל"ג. שו"ת שם ארי' חאו"ח סי"ד ועוד.

וראה ג"כ נ"כ שו"ע או"ח סתצ"ג.