ספריית חב"ד ליובאוויטש

ז'תרסד

[י' סיון תשכ"א]

מאשר הנני קבלת מכתבה מח' סיון,

ומובן שבתמהון הכי גדול קראתי סברא הכי מוזרה אפילו בתור קס"ד, אשר אחד מבני' שי' יצא מסגרת ספוגה תורה דברי אלקים חיים ועניני', ויחליפה בחבורה המתנהגת על ידי כאלו השוללים את האמור וכו' וכו'.

שהרי בודאי, בימינו אי אפשר לומר שאין יודעים על דבר תורת הדא"ח תוכנה והדרכותי', על איזה חוג שיהי' מלומדי תורה. והידיעה אינה מניחה את האדם היודע במצב נייטרלי, כיון שתורת הדא"ח דורשת לא רק נטי' אלי', אלא גם פעולה. ואפשר או לקבלה או לשוללה. ולכל היותר - להסיח דעת מכל הבעיא, ואותם שמזכירה אין שיטתם היסח הדעת (מאיזה טעם שיהי'). ואדרבא בדעתם להורות ברור בענינים אלו.

וק"ל.

כל האמור בתקפו - אפילו אם לא הי' המדובר בבן אחד מאנ"ש ושהוא בסוג הכשרונות והידיעות של בנה שי' ובפרט כו'. כו"כ ישנם... תלמידים כמותו שיכול להתחבר עמהם, כפי שמכיר הנני במכתביהם וכן בידיעות מן הצד. מובן שבתור חברותא - נכון שתהי' התאמה לא רק בידיעות ובכשרונות אלא גם בתכונות הנפש וכו', ולכן יתייעצו עם אלו המכירים את האברכים, ומביניהם יבחרו אלו שמשערים שהם המתאימים יותר. והשי"ת יצליחם.

קרוב לודאי שמצב רוח בנה שי', אודותו כותבת, אינו כלל וכלל מהענינים שמזכירה אותם, כי אם משינוי האוירה וכו' מהיותו כאן לבאה"ק ת"ו. וד"ל.

בברכה שביחד אם בעלה הרב שי' יגדלו את כל ילידיהם שיחיו באופן מתאים לרצון רבותינו נשיאינו וירוו מהם נחת אמיתי הוא נחת חסידותי בכל המובנים.

ז'תרסד

נדפסה בלקו"ש חכ"ב ע' 419.