ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך כ > ז'תשכד

ב"ה, י"ב מנ"א, תשכ"א

ברוקלין.

כבוד מר מנחם שי'

מאשר הנני, אף כי באיחור זמן, קבלת מכתבו בעתו, ותקותי אשר בודאי כבר נסתדר ענין העירוב במושב בר גיורא, מתאים לסגנון כתבו,

אף שכמובן הלשון, שסיפוק בזה "שגורמים לי נח"ר", ולמרות שבודאי כן הוא, אין זה בערך לעצם הענין, וכידוע עד כמה הפליגו חז"ל ענין שמירת השבת, ועד שאמרו, שאלמלי שמרו ישראל שבת אחת כהלכתה, מיד הם נגאלים.

ומדגיש הנני בהאמור, חכמנו, ולא כלשון הרגיל רבותינו, כי המתבונן בשכל הבריא בדברי ימי ישראל במשך גלותו הכי מגוון והכי רב, נוכח לדעת גודל שמירת השבת, כוונתי איך ששמירתו שמרה על קיום בני ישראל במובן הרוחני, ומקום לומר גם במובן הגשמי. ויש להוסיף עוד נקודה בהאמור, ובזה גם מענין ימים אלה, שמנוחת יום השבת הסירה כמה מחיצות וקירבה ואיחדה יהודים מחוגים הכי רחוקים, הן מצד עסק פרנסתם והן מצד רמתם ברוחניות, בהפגשם יחד בעת התפלה, שדוקא בשבת היתה ברוב עם, וכן בשעות המנוחה במשך המעל"ע וכו'.

והשייכות לימים אלו, שהרי ז"ע באנו מימים בהם מודגש הזכר לחורבן, שכמובא לעיל מאמר חז"ל, שמירת השבת מקרבת את הגאולה.

ומענין ימים אלה במיוחד באה"ק ת"ו, נוסף על הנ"ל, בקשר לקלחת ותעמולת הבחירות, שדוקא אז מגביהים המחיצות הקיימות, ולא עוד אלא שבונים מחיצות חדשות, מפלגה ומפלגה וסגנונה, אבל כנראה הצד השוה בכולן, מפלגה מלשון פילוג ופיצול, והרי מזה צעד אחד וקטן - לפירוד ולמחלוקת.

ותקותי שיסלח לי על דברי אלה, כיון שמטרתם להביע איחולי שעכ"פ תהיינה התופעות הנ"ל במדה הכי מעוטה במינימום האפשרי, וארשה לעצמי לצרף בזה קטע מדברי בקשר עם האמור.

בכבוד ובברכה.

ז'תשכד

מר מנחם: בגין. אגרת נוספת אליו - לעיל ז'תקעה.

שאמרו רז"ל: מס' תענית בסופה.

לחדש החמה: להעיר מב"מ קו, ב.