ספריית חב"ד ליובאוויטש

כרך כא

ז'תשנט

ב"ה, יום א' ט"ו טבת ה'תרפ"ה

יעקאטרינאסלוו

כבוד הרה"ג סוע"ה טוביינא דחכימי חריף

ומקשה תל

תלפיות איש האשכולות וכו' וכו' מוהרר"י

ראזין שליט"א

אחד"ש ושלום תורתו!

מכתבו בקצרה הגיעני ואף כי מה אני לחלוק עליו בכל זאת תורה היא וללמוד אני צריך ואהי' כדן לפני חכמים ובפרט כי קיצר בדבריו.

וזה הוא

אם נאמר שאין טריפה חוזרת להכשירה קשה מסירכא במקום רביתייהו לרש"י חולין מ"ו ומ"ט דבתחלה נעשה הנקב ואח"כ הסירכא. ואף דהר"ן תירץ קושיא זו דנקב הראוי לעלות סירכא אינו נטרף בו מתחילתו ואנן מטרפינן כל הנקבים רק מחסרון ידיעה - וזה דוחק קצת - בכ"ז יקשה מריאה שניקבה ודופן סותמתה (מח.) דלרש"י ורמב"ם הל' שחיטה פ"ז בבישרא כשרה בגרמי טרפה וכיון דהטריפות הוא מחמת הנקב וזה לכאורה אינו תלוי בנקב אם יהי' סריך בצלע או בין הצלעות והסירכא נעשית לאח"ז, וכיון דאינו תלוי בנקב א"א לומר בזה סברת הר"ן או לכניס זה בגדר בירור למפרע. גם מלשון הגמרא מוכח דסריך הוי פסול החוזר להכשירו. גם ברש"י (מו:, מז:, מח., ויבמות עו.) משמע דקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום שסופו ליסתר וסתימת דופן סתימה מעלייתא היא (וע"כ צ"ל גם ברש"י מג. דעיקר כוונתו כתחלת דבריו) גם ברמב"ם הל' שחיטה פ"ג הכ"א משמע קצת כן ואי אין טריפה חוזרת להכשירה - עיקר חסר מן הספר וכמובן. ומכל זה יש להביא ראי' דחוזרת להכשירה.

איברא דלפ"ז צ"ע הגמרא חולין ס"ח ע"ב שציין כהדר"ג. ואולי יש לתרץ דשם קאי על הפסוק, וטרפה האמורה בתורה היא דרוסה - רמב"ם הל' מ"א פ"ד ה"ו והל' שחיטה פ"ה ה"א וג' - ואין טריפתה משום נקובה (תוס' חולין מב.) וא"כ י"ל דקים להו לרבנן דא"א למצוא לדרוסה רפואה וטריפה אין לה היתר פירושו אין במציאות תרופה לדרוסה, ולא מחמת שאינה חוזרת להכשירה. ובזה יתורץ ג"כ מנה"מ דטריפה גופא אין לה היתר דמקיש לה בשר שיצא חוץ למחיצתו, ותלי בדלא תניא (ויעויין שם תוס' ד"ה הכל).

ואם הדין דחוזרת להכשירה אז בנידון דידי דהוי סתימא מעלייתא כשרה הבהמה.

ואין להקשות מחולין (נד.) ו (נז:) דע"כ צ"ל דהא דטריפה אינה חי' הוא דוקא אם לא עשו לה רפואה דאלה"כ, הא יש רפואה גם לפסיק רישא (ב"ב ע"ד:) ואף אם נדחוק דשם הוי כמו ניסא (חולין מג.) הא איתא שם (ב"ב עד:) דסמתרי מהני וכן ביבמות (קיד:) - ועיין תוס' יבמות (קכ:) - וקצת ראי' גם - מב"מ (קז:, קיג:) גם מפסחים (נו.) לפי גירסת ש"ס בבלי ופי' רש"י (לאפוקי פי' הרמב"ם במו"נ) יש לדייק כן. ובחולין (נ"ד, נ"ז) ע"כ צ"ל דאינו רפואה גמורה וכמו שמחלק בתוס' בכורות (ל"ח ע"ב) שציין כת"ר (ולגירסת הרשב"ם (ב"ב עד:) דגריס בחולין סמתרי במקום סמי צ"ע) וי"ל בתוס' גטין (סט.).

מה שציין כהדר"ג בירושלמי וספרי לא יכולתי ליישב זה עם ש"ס דילן ביבמות עו.

דגריס להיפך (ועיין ברש"י חולין מח.) ובנימוקי יוסף מצאתי הגירסא בירושלמי כ"ש חוזר ופ"ד א"ח (ופי' הקרבן עדה על הירושלמי תמוה) וצ"ע.

במכתבי הקודם שאלתי לפניו אם יש למצוא מקור למה שכותבין במכתבים "ב"ה" או "בעז"ה" וקצת ראי' להיפך בר"ה (יח:) וברש"י שם בקושי יכלו לבטל וכו' גם בסנהדרין (יא:) משמע כן. ואין להביא ראי' מסנהדרין (צו.) וחולין (צה:) וכמובן ובכל נוסחי שטרות לא נמצא כן גם יש להעיר מיבמות (צו:) אלעזר דורש סתם והכל יודעים וכו' ועוד. ולפלא שלא ענה לי כהדר"ג מאומה ע"ז.

כל זה נראה לפענ"ד ותקותי - אחרי בקשת סליחתו - כי יודיעני דעתו דעת תורה להלכה בכל זה.

כ"ד המחכה בכליון עינים לתשובתו ומכבדו כגודל ורום ערכו.

אחרי כתבי זא נזדמן לי בעברי בדרך סה"מ להרמב"ם וראיתי שפסק שם דלוקה מדאורייתא רק על דרוסה ולא על טריפות המקובלות ולא יכולתי לעיין בו כראוי כי ראיתי בהעברה בעלמא.

הכתובת

(הכתובת ברוסית)

נתעכב המכתב וספרו פה כי כהדר"ג העתיק דירתו לדווינסק אף כי אין אני יודע אדריסתו בדיוק, בכ"ז בודאי ימסר המכתב לידו גם כפי שכתבתי.

ז'תשנט

חלק מהאגרות שבכרך הזה הן מהעתק המזכירות, חלק מצילום כתי"ק וחלק מהעתקה.

רבות מהן כבר התפרסמו בחמשת קובצי "צדי"ק למלך".

השו"ת השלפנינו נדפסה בס' סיומי הרמב"ם (קה"ת תשמ"ט) ע' כג, מתוךצילום כתי"ק.

על התשובה חתם כ"ק אדמו"ר שליט"א בשם וכתובת של מו"ר מרדכי ע"ה גורארי' מיקטרינוסלוב.

עד עתה נדפסו שתי שו"ת שכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א אל הגאון רבי יוסף רוזין מרוגוצ'וב, האחת

משנת תרפ"ח (אג"ק ח"א אגרת א) והשניה משנת תרצ"ב (שם ה). שתי השו"ת ההן נכתבו כבר לאחר יציאת הרבי שליט"א מרוסיא, ובהן חותם כ"ק אדמו,ר שליט"א בשמו.

הגארון מרוגצ'וב היה אז בעירו דוינסק. האגרת השלישית שלפנינו כתב רבי שליט"א בצעירותו ביותו ביקטרינוסלב, ובה חותם בשם אחד ממכריו ביקטרינוסלב. הגאון מרוגצ'וב היה אז בלנינגרד.

על השאלה מהי הסיבה להעלמת השם והכתובת השיב כ"ק אדמור, שליט"א שהיא "כדי להעלים מעין הצנזורה" את השם שניאורסאהן.

סוע"ה: סיני ועוקר הרים.

מכתבו בקצרה הגיעתני: גם בשו"ת הנ"ל שכתב בשנת תרפ"ח מתחיל "מכתבו הגיעני" למדנו מכך שהיתה ביניהם התכתבותממשוכת, שהתחילה אולי לפני שנת תרפ"ה ונמשכה לפחות עד שנת רצ,ב, ומסתבר שנמשכה גם אח"כ. מכל ההתכתבות הזאת הגיעו לידינו לע"ע רק שלשה אלו, וחבל על דאבדין ולא משתכחין.

שאין טריפה חוזרת להכשירה: מתוכן התשובה נראה שהמדוןבר בנקב בבהמה שרופאים רפאוה בסתימה מעלייתא, אשר הגאון מרוגוצ'וב השיב שאינה חוזרת להכשירה, ע"פ הגמרא חולין סח, ב: בשר בשדה טרפה... כיון שנטרפה שוב איןלה היתר.

וע"פ הירושלמי יבמות פ"ח ה"ב והספרי תצא פסקא רמז: כרות שפכה אינו חוזר. וע"ז משיב כ"ק אדמו,ר שליט"א בתשובה שלפנינו שמוכח בכ"מ שאם נסתם הנקב סתימה מעלייתא חוזר להכישרו.

רש"י חולין מו: סע"ב ד"ה היינו רביתייהו, זו מגינה על זו והדרא בריא, שמתוך ששוכבות זו על זו אינן מתפרקות והקרום הולך וחזק.

ומט: ד"ה חלב טהור סותם, כגון דקין שניקבו וחלב הכנתא סותם את הנקב כשרה דחלב טהרו אדוק הוא מאד והוי סתימה מעלייתא.

דהר"ן: מו, ב ד"ה היינו רבותייהו, שמביא את פרש"י הנ"ל ומקשה: ואיכא למידק א"כ דכשיש נקב בריאה אפשר לה דהדרא ובריא והדרא ומתבשרא בסירכא בחברתה מחתוךלחתוך... והא אמרינן בטרפה מה טרפה כיון שנטרפה אין לה תקנה... י"ל אין הכי נמי דכל שאפשר להיות לו תקנה אינה טרפה וכל שנטרפה אין לה היתר אלא שארין כל הנקבים שוים יש נקב שאין ראוי שתעלה בה סירכא ויש נקב שהוא ראוי שתעלה בו סירכא בכבדרן וכל שהוא כן כיון שיש לה תקנה לא נטרפה מעולם.. זו היא שיטת רש,י.

יקשה מריאה שנקבה ודופן סותמתה (מח.): כשרה. אמר רבינא והוא דסביך בבשרא.

ופרש"י שנסבכת ונאחזת הריאה בבשר שבין ב' הצלעות דהוי סתימה שרירא דלא מיפרקא אבל בצלעות עצמן אין זו סרכא קיממת. וברמב"ם פ"ז ה"ג-ד: וריאה שניקבה...

במקום חתוך האונות שלה והוא המקום שרוצבת עליו כשרה. בד"א כשסתם מקום הנקב שבאונות בשר, אבל אם נסמך הנקב לעצם אינומ גין.

מלשון הגמרא: מח, א שמביאר בקשר לזה אתה ברייתא של וזהו פסול שחוזר להכשירו.

גם ברש"י: חוין מו, ב ד"ה לית להו בדיקותא, הא אמקן קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום שסופר ליסתר. ובדף מז, ב ד"ה אינו קרום, שסופו ליסתר. ובדף מח, א ד"ה דאינו קרום, אבל סתימת דופןל סתימה מעלייתא היא. ובימבמות עו, א ד"ה למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום, משום דהדר מיפחת [ומכ"ז נראה שאינו תלוי אם הסרכה מברר שלמפרע לא היה נקב כדברי הר"ן אלא תלוי אם היא סתימה מעלייתא או שסופה ליסתר. וא"כ מוכח שדעת רש,י שטריפה חוזרת להכשירה בנקב בריאה שנסתמה בסתימה מעלייתא].

וע"כ צ"ל ברש,י מג. דעיקר כוונתו כתחלת דבריו: שם ד"ה (קרום שעלה מחמת מהכ בוושט) אינו קרום, ואם ניקב ונסתם אפילו עלתה בו סתימה עבה אינה מתקיימת...

דכל נקובי דטרפות לא מהניא להו סתימא דסלקא בהו לאחר זמן ולא דמי לריאה שניקבה ודופן סותמתה ולסתימת כבד במרה ולסתימה דירכים בחלחולת דלקמן (דף נ.) דההעיא סתימה מעיקרא היא.

ברמב"ם הל' שחיטה פ"ג הכ"א: ניקב הושט ועלה בו קרום וסתמו אין הקרום כלום והרי הוא נקוב כשהי'.

הגמרא חולין ס"ח ע"ב: בשר בשדה טרפה... כיון שנטרפה שוב אין לה היתר.

תוס' חולין מב.: ד"ה דורסת הנץ, וטעמא לא משום דסופו לינקב... אלא טעמא דדרוסה שהארס שורף וסופה למות.

תוס' ד"ה הכל: סח, ב שם, ולמאי דמסיק הא כל מילי כיון דהדור שרי מיתוקמא הא דקרי ליה טרפה למלתא אחריתי.מחולין (נד.): וכי להוסיף על הטרפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים,והא קא חזינן דקא מתה, גמירי דאי בדרי לה סמא חייא [ראיה מכאן שבטרפה לא מהני לה סמא].

ו(נז:): סימן לטרפה י"ב חדש, ופרש"י "אם כך חיה בידוןע שלא נטרפה".

(ב"ב ע"ד:): רב יהודה הינדוא משתעי זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא... פסקיה לרישיה... קשליה ותליה ליה וחיה.

חולין מג: ישפוך לארץ מררתי ועדיין איוב קיים, אמר להם אין מזכירין מעשה נסים.

הא איתא שם (ב"ב עד:): קא אזלינן במדברא והואי אטמא דבשרא בהדן פתחנא ונקרינא ואנחנא אעשבי, אדמייתינן ציבי חלם (שנתחברה יחד כמתחלה) אטמא... ההוא עישבא סמתרי הוה.

ביבמות (קיד:): זימנין דמחו ליה בגירא או בגרומחא וסברא ודאי מת ואיכא דעבד סמתרי וחיה.

תוס' יבמות (קכ:): ד"ה, למימרא, דודאי פשיטא דמגוייד דמתני' מת לבסוף כיוןן שמגוייד במקום שעושים אותו טריפה כמו נחתך מן הארכובה ולמעלה כדמשמע בסמוך אבל אינו דבר ברור שימות קודם שיתירוה לינשא.

ב"מ (קז:, קיג:): דאמר שמואל הכל ברוח (כל החלאים ותוצאות מיתה על נשיבת הרוח באין - רש"י) ולשמאל הא איכא הרוגי מלכות (הרוגי חרב - רש"י) הנך נמי אי לאו זיקא עבדי להו סמא וחיי. ובדף קיג, ב אמר שמואל כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת כו'.

גם מפסחים (נו.): חזקיה המלך... גנז ספר רפואות.

ופ' רש"י: שם ד"ה וגנז ספר רפואות, לפי שלא היה לבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מידה.

פי' הרמב"ם במו"נ: אוצ"ל בפי' המשניות: ספר רפואות היה ספר שהיה ענינו להתרפאות בדברים שלא התירה תורה להתרפאות בהן כמו הדברים שחשבו בעלי הצורות והוא כי יש אנשים חכמים בחכמת הכוכביםועל פיהם יעשו צורה לעתיםידועים ויועילו או יזיקו לדברים ידועים.. וכאשר השחיתו בני אדם דרכם והיומתרפאין באותן הדברים הסירן וגנזן [אח"כ מביא את הפי' המובא בפרש"י ומפריכו. וראה עוד בזה בקובץ יגדיל תורה נ.י חוב' לו סי' קמה].

בתוס' בכורות (ל"ח ע"ב): ד"ה וסימניך ברקא, אבל רפואה גמורה יכולה להעביר מום קבוע.

ולגירסת הרשב"ם (ב"ב עד:): ד"ה סמתרי, עשב שמחבר כדאמרינן בהמקבל (ב"מ דף ק"ז:): ובאלו טריפות (חולין דף נד.) דעבד ליה סמתרי וחיי.

צ"ע: דהא איתא שם שבטרפה ממש לא מהני סמא, ואי גרסינן סמתרא חזינן מכאן דאף סמתרא לא מהני בטרפה, ואילו בכל הני דלעיל חזינן דאף לפסיק רישא מהני סמתרא.

בתוס' גטין (סט:) ד"ה לברוקתי, הכא משמע דיש לה רפואה... וקשה דבבכורות (דף לח:) חשיב ליה גבי מומין הקבועין. ואומר רבינו יצחק דכל מה שאינו עובר מאיליו או ע"י רפואה קלה חשיב מום קבוע. אי נמי רפואה דהכא... היינו בתחילת החולי אבל בסוף החולי אין לו רפואה.

בירושלמי: יבמות פ"ח ה"ב: אין בין פצוע דכא לבין כרות שפכה אלא הלכות רופאין שפצוע דכא חוזר שבכרות שפכה אינו חוזר.

וספר: תצא פסקא רמז: מה בין פצוע דכא לכרות שפכה אלא שפצוע דכה חוזר וכרות שפכה אינו חוזר. זו מהלכות רופאים.

ביבמות עו.: ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד יוזהו פסול שחוזר להכשירו.

ברש,י חולין מח.: ניקב הגיד של אדם פסול משום כרות שפכה מפני שהוא שותת ואינו יורה כחץ... נסתם הנקב אחרי כן כשר לבא בקהל מפני שהוא מוליד.

ובנימוקי יוסף: ביבמות שם ד"ה וזהו פסול: שהרי אמרו בספרי דפצוע דכא אינו חוזר לברייתו.

ופי' הקרבן עדה על הירושלמי: אין בין נקב של פצוע דכא 'דהיינו נקב בגיד או נקב בביצים אלא משום הלכות הרופאין כלומר לכך נקב בגיד כשר שיש לו רפואה ושבבצים אין לו רפואה.

למה שכותבין במכתבים "ב"ה": באגרת הזאת אמנם כתב כ"ק אדמו,ר ב"ה, אבל באגרת שכתב לו בשנת תרפ"ח (אג"ק ח"א אגרת א. תצלום גוכתי"ק שם ע' 22) וכן באגרת ב דלקמן, שכתב בער"ה תרפ"ט, לא כתב בתחלתה "ב"ה". וראה מ"ש בזה בשו"ת צפנת פענח (ווארשא) סי' קצו- ז.

ר"ה (יח:): בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא שגזרה מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות וכך היו כותבים שבשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון וכששמעו חכמים בדבר אמרו למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה וביטלום.

וברש"י שם: ד"ה בתלתא, ובקושי יכלו לבטל שכבר נהגו העם.

סנהדרין (יא:): שנעתקו שם שלשת אגרות רבן גמליאל ולא נזכר בהם ב"ה.

סנהדרין (צו.): הכי כתובו שלם לאלהא רבא שלם לקרתא דירושלם שלם למכלכא חזקיה.

יבמות (צו:) אוזל ר' אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא ולא אמרה משמיה דר' יוחנן, שמע רבי יוחנן איקפד, עול לגביה רבי אמי ור' אסי אמרו ליה.. ר' אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעין כי שלך היא.

סה"מ להרמב"ם: מל"ת קפא, הבהמה או החיה שנולדו בהן אחת הטרפות שנלמדו באחת המדות הרי אכילתה אסורה... לוקה מדרבנן.