ספריית חב"ד ליובאוויטש

ז'תת

[תש"ב-תש"ה]

במענה על מכ' אשר בו מספר על דבר אחד ממכיריו, הנמצא בסביבת א"י, ונוסע ביום השבת לעיר שבה נמצאים יהודים, כדי לאכול, עכ"פ בש"ק, בשר כשר ולבלות איזה שעות בחברת אחב"י,

ושואל אם טוב עושה מכירו לחלל את השבת, כדי לאכול מאכל כשר ולחזק חבל התקשרותו בסביבה יהודית.

הנה כלל אמרו חכמינו ז"ל - אשר ירדו לעומק נפשו של כאו"א, אף שאין דעות בנ"א דומות זל"ז - אל תהי' יושב ושוקל במצותי' של תורה. ואמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, אף אם דנים ע"ד מצות שאחת מהן קלה ואחת חמורה.

ובפרט בנידון זה של מכירו ששני הענינים חומר רב יש בהם.

כי ידוע אשר מאכלות אסורות, הרי לבד גודל העונש בבא, הנה גם עתה תכונה יש בהם, אף שלא בכל דבר יש להשיגה ע"פ השכל, אשר מטמטמים הם את הלב ומוח של האדם האוכלם, עד שעניני תומ"צ וועורן עם פרעמד און ווייט, ער וועורט אלץ גרעבער און חומריות'דיקער, עד שיוכל להיות נמשך, מצד התכונות שהטביעו המאכלות אסורות בגופו, לעניני אסור כאלו שמעולם לא הי' שייך אליהם ואשר נבזים הם בעיניו ע"ע גם מצד האנושיות ותורת המוסר.

ובגודל ערך קדושת השבת, הרי למותר להאריך במפורש בתנ"ך ובדרז"ל, אשר אות היא בין ה' ובינינו, ושמירתה היא ההכרזה וההודעה, אשר ה' ברא את העולם ומלואו והוא מקיימו ומנהיגו בכל עת ובכל רגע, גם עתה, אשר לכן אמרז"ל שהמחלל שבת ועכו"ם שתיהן שקולות כנגד שאר כל מצות התורה.

ומשל למה הנהגת מכירו דומה, למי שאירע בביתו שריפה גדולה, ר"ל, עד שסכנה נשקפת לחייו, ו"מכבה" הוא את האש, ע"י, ש[שו]פך עליו נאפט ופעטראלעאום!

צריך לפקוח עיני מכירו ולהכירו מצבו הפרטי, ומצב כל עם ישראל - שכל ישראל ערבים זב"ז - בכלל,

מצב אחב"י מעבר לים נורא הוא, וה' ברחמיו הרבים יאמר לצרותיהם די, ולא יתן לרעה להתפשט ח"ו וח"ו.

אבל עלינו לדעת את חובתנו לה', חובתנו לעצמנו לב"ב ולכל אחב"י, לעמוד חזק בקיום התומ"צ, ולהתגבר על כל מניעה ועיכוב בשמירתם.

ואף אם נדמה למכירו ששמירת מצוה זו או אחרת דבר שא"א הוא במצבו עתה, הנה אם יתבונן בזה, כאדם המתעמק בדבר הנוגע לחיי נפשו, הנה בודאי ימצא דרך ואופן לקיום המצוה ולשמור על טהרת גופו ונפשו בכל שבעת ימי השבוע, ולא ע"י קביעות סדר של חילול שבת בכל שבת ושבת.

ומצוה גוררת מצוה להיות קשור לעצמו לדתו ולתורתו, דאורייתא ק' וישראל כ"ח.

ז'תת

מצילום האגרת שנדפס ב"ימי מלך" ח"ב ע' 582.

ממ"ש להלן "מצב אחב"י מעבר לים נורא הוא" נראה שנכתבה בעת מלחמת העולם, בשנים תש"ב-ה.

א"י: אינה יהודית.

ו"מכבה"... נאפט: ראה גם לעיל חי"ב אגרת ג'תתלד (ע' לב), ובהנסמן בהעאורת שם.