ספריית חב"ד ליובאוויטש

ז'תתלז

[אלול תש"ח]

בכל עת שבע רצון אני אם אוכל לענות בעניני תורה, הנלפע"ד. וגם אלהבא יעשה כן. וכמובן אם יהי' ביכולתי אענה.

רש"י בר"פ עקב, שהואר מיוסד על מדרש תנחומא כאן. יל"ש ר"פ עקב. תהלים מט [רמז תשנ"ח. מדרש] תהלים מט, [ו]. ועוד. שאין כאן סתירה - רק מוכחת מילתא. וז"ל: אמר דוד, רבש"ע, איני מתיירא מפני מצוות חמורות שבתורה, מפני שהן חמורות, אבל מתיירא אני מפני הקלות שמא עברתי עליהם מפני שהם קלות, ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, לכך נאמר והי' עקב תשמעון [כו']. מה רב טובך (תהלים לב), זהו שכרן של מצוות קלות. עכ"ל.

שאלה השני' א) כנראה חושב שרז"ל לא העריכו כראוי את גודל ריב"ז. ואינו. ודי לצטט מב'-ג' מקומות.

1) בידיעות התורה ומדעים: (מס' סופרים פט"ז) אם יהיו כל השמים יריעות וכל האילנות קולמוסין וכל הימים דיו, אין כדאי לכתוב החכמה שלמד מרבותיו. ב) במילי דעלמא תהלוכות המדינה: (סוף סוטה) משמת ריב"ז בטל זיו החכמה (בחכמה דעלמא, מהרש"א). 3) בתור מנהיג ישראל: (ספרי ס"פ ברכה) משה הי' במצרים מ' שנה במדין מ' שנה ופרנס את ישראל מ' שנה. ריב"ז עסק בפרקמטיא מ' שנה, שמש חכמים מ' שנה ופרנס את ישראל (הי' נשיא) מ' שנה.

ב) בהערכת המאורעות שבזמן החורבן, המצב הפוליטי אז, מצב רוח הרומאים, אם היתה תקוה לשלום וכו' - איך אפשר לנו, שאנו רחוקים מאז יותר מ-1800 שנה וכמעט שאין תעודות בר סמכא מלבד התלמוד מזמן ההוא, לחוו"ד שלא בהסכם אפילו בפרט קל עם חוו"ד אנשים שחיו בדור ההוא או ב-century שאחריו.

- זהו גם אם הי' הכתוב בס' דה"י פשוט. עתה שהערכה זו נכנסה בתלמוד, היינו שע"פ השגחה מלמעלה נעשתה חלק מתורה שבעל פה שקדושתה היא כקדושת

תושבע"פ, אין שייך בזה שקו"ט אם אמת הדבר, אלא רק השתדלות בהבנת הענין והסברתו, שגם אנחנו נבין אותו.

ג) ראי' מכרעת שריב"ז לא הביט על גז"ד החורבן כעינן שאין לדחותו, אלא שהי' משתדל גם אז להציל את ביהמ"ק מהחורבן, הוא זה שטרם הלכו לאספסינוס השתדל [אצל] מנהיגי ירושלים אז שיעשו שלום עם הרומאים. ורק כשלא הצליח בזה הלך לאספסינוס, להשתדל בדברי ריב"ז "אפשר דהוי הצלה פורתא".

[ד]) עוד אחת מה שכותב ורצוני, אחרי בקשת סליחתו, למחות נגד זה: כותב שאם לפענ"ד כתבו אינו מתאים, אכתוב לו גלוי שיתעסק במסחרו ולא בעניני תורה הנ"ל.

ומה שאיני יכול להסכים! הגע בעצמך: אלפים ואלפים שנה היתה נשמתו, שהיא היא העיקר אצל כל בנ"י, עוסקת בתורה ואחרי חיינו בעוה"ז, הגשמי, תחזור הנשמה להתעסק בתורה ולהתעמק בחכמתה שהיא אין קץ לנצח נצחים, אלא שבינתיים במשך איזה עשירית שנים זימן לו הק' ב"ה עסק של מסחר. ואיך אפשר להביט ע"ז שזהו עסקו, וענין התורה ענין נוסף.

אלא שכאו"א מאתנו צריך זהירות ללמוד תורה בהתאם אל האמת, כפי שהורונו חז"ל.

באיחולי כ"ט, המוכן גם בעתיד לברר אותו יחד את מה שאינו מובן כ"כ לאנשים כמותינו.

ז'תתלז

נדפסה בקונ' "צדי"ק למלך" ה ע' 84, מגוכתי"ק.

האגרת היא אל ר' בנימין מ. הורביץ, ונכתבה על גליון מכתבו מהששי לספםטמבר 1948 (ב' אלול תש"ח), כנראה עבור המזכיר שיעתיקו לאנגלית, וימסרנו בחזרה לחתימה. והיא מענה להערותיו לירחון טאקס אנד טיילס חוב' מנ"א תש"ח.

בכל עת: הכותב מתנצל על שלוקח מזמנו היקר של כ"ק אדמור, שליט"א.

רש"י בר"פ עקב: הוא המקור לצמבואר שם ע' 4, עה"פ עקב תשמעון, שיש שכר מיוחד עבור קיום מצוות "קלות" שאדם דש בעקביו: דלא כנראה מל' המשנה (אבות פ"ב מ"א) "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות".כנראה חושב: שם ע' 7 מסופר (מגיטין נו, ב) אודות ריב"ז שאמר "תן לי יבנה וחכמיה". הכותב מתמיה על מה שדרשו עליו בגמ' שם "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל", והרי ריב"ז הביט על גז"ד הכורבן כגזירה שאין לדחותה ולכן רצה להציל את יבנה וחכמיה.