ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך כג > ח'תשסו

ב"ה, כ"א שבט, תשכ"ד

ברוקלין.

הרה"ג הרה"ח והרה"צ רב פעלים וכו' וכו'

הרנ"מ שליט"א

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מכ"ה טבת - שהגיעני ז"ע - בו כותב אודות אמוץ ילד ע"י...

בהוקרה ובכבוד ובברכה.

בכללות הענין דאימוץ ילדים, פלא שלא מצאתי עד עתה מי שישים לב להבא להלן. ואף שכבר נדפסו כמה שו"ת ומפורטות בכמה דינים המשתלשלים מענין האמוץ, אין מעורר על עצם הענין וכו'.

והחששות שנתעוררו אצלי, שהרי האמוץ בימינו אלה הוא לא כבדורות שלפנינו, בקיום המצוה דלגדל יתום בתוך ביתו וכו', אשר כל הסביבה כולל גם המגודל ידעו שאין זה ההורים שלו. ועתה הוא להיפך - עושים ככל האפשרי להעלים פרט זה, ולא עוד אלא שע"פ לחץ רופאים, האומרים שהם מומחים לעניני נפש, מחליטים שאסור לגלות זה להילד (כי עלול לפגוע במנוחת נפשו וכו'), - שמזה תוצאה, שתהי' הנהגתם עם המאומץ כאילו הי' זה ילידם ממש, שבמילא ישנם כל הענינים דיחוד, חבוק ונישוק וכו' וכו' בכל יום. ובודאי אי אפשר להזהר מזה באם אפילו המאמצים יראי שמים באמת.

ואפילו באם מגלים להמאומץ כשיגדל שאין זה הוריו, צע"ג האפשר לשנות אז הנהגה שהיתה מכמה שנים מקודם. והרי בהאמור - איסור דרבנן ודאי ישנו, ולדעת הרמב"ם גם איסור דאורייתא. והרי גם בנוגע לאיסור דרבנן - שאני כשהוא דבר ההולך ונשנה ונשלש וכו'. (נוסף על המובא ומבואר בספרי נגלה בזה - יעוין ג"כ אגרת התשובה לרבנו הזקן פרק ז'). ולכאורה ע"פ האמור צע"ג בכל ענין האמוץ, וטעם דהיתירא בכגון זה דמוטב שיהיו שוגגין וכו' - לכאורה ברור, אשר כו"כ ימנעו מאמוץ באם ידעו את הנ"ל. ועיין ג"כ שו"ע או"ח סי' תר"ח ובשו"ע רבנו הזקן שם כמה גדרים במוטב שיהיו וכו' - שע"פ זה אין ההיתר דמוטב וכו' ברור בנדון דידן. ובודאי לדכוותי' דכת"ר - האריכות אך למותר.

ח'תשסו

נדפסה בלקו"ש חל"ב ע' 244 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.

הרנ"מ: פרלוב, ברוקלין. האדמו"ר מנובומינסק.

דאימוץ ילדים: ראה גם לעיל אגרת ח'תש, ובהנסמן בהערות שם.

ולדעת הרמב"ם: הלכות איסורי ביאה פכ"ב ה"ב. וראה אוצר הפוסקים (כרך ט') הל' אישות ריש סכ"ב. וש"נ.