ספריית חב"ד ליובאוויטש

[תשכ"ח]

אין מקום בשנה זו דוקא, וגם לאחר הנצחון של מלחמת ששת הימים, לשנות את ההנהגה ביום העצמאות, ואין גם לבסס את השקפת השמחה – שהרי לאחר נסים כה גלויים, ביטוי השמחה הי' צריך להיות בתוספת בעניני מחולל הנסים – תורה וקדושה, ורואים כי אדרבה, גדלה ההרגשה של "כחי ועוצם ידי" (ואפילו לא מדגישים כ"כ המס"נ של הנלחמים), ולמרות כי גם הקצינים הגבוהים הודו כי "יד ה' היתה זאת", וכ"א הרגיש בזה ובמיוחד ראשי הצבא שידעו את הכחות שמכל צד ואת הסכויים שע"פ טבע הסותרים את המציאת של תוצאות המלחמה ואופנן – אך ביטוי השמחה מוכיח את ההיפך הגמור . . . ובמיוחד, כי גם אלו שנהגו לומר הלל לא היו צריכים לברך עליו, וכן ברכת קדוש ועוד, והרי אלו ברכות לבטלה. וי"ל אפילו בברכת שהחינווכמה מרבני אהקת"ו פסקו שאסור לברך על ההלל ופסקו שלא לאמרו.

מצער המצב וההפקרות שגם קטנים – פס"ד בזה ומשמיצים את רבני ישראל שאסרו לברך על ההלל בימים ההם ולאמרו, ומזלזלים בכבודם ואין פוצה פה ומוחה וכו'.

הוספה


ט'תקעג

נדפסה בקובץ "יגדיל תורה" (ירושלים) חוברת א (כב) ע' 7.

כחי ועוצם ידי: עקב ח, יז.

יד . . זאת: ע"פ ישעי' מא, כ. תהלים קיח, כג.

2017 © כל הזכויות שמורות