ספריית חב"ד ליובאוויטש

ב"ה, כ"ה טבת, ה'תשכ"ט

ברוקלין, נ.י.

תלמידי כפר הנוער – באר יעקב

בארצנו הקדושה תוב"ב

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנועם קבלתי פרישת שלום מהם על ידי מורם ומחנכם ומנהלם מר חיים יצחק שי' גלאַזער, ונהניתי במיוחד להוודע על דבר ההתקדמות שלהם הן בלימוד והן בהנהגה. והרי זהו מתפקידם של כל אחד ואחת מבני ישראל הבוגרים, ועל אחת כמה וכמה של הנוער והצעירים – ללכת מחיל אל חיל לא רק בגידול והתפתחות הגוף והחומר כי אם ובעיקר התקדמות ועלי' בחיי הרוח והנשמה.

מסר לי מר גלאַזער שאלותיהם, והן:

חוות דעתי א) בקשר לעלית הנוער היהודי מאמריקה לישראל, ב) בקשר להשלום הצפוי עם השכנים הערביים.

ועל שאלה א) דעתי בזה לאחרי הקדמה:

תקופת חיי האדם נחלקת בכלל לשתי תקופות. תקופה הראשונה, שבה האדם בבחינת מקבל באופן פסיבי בעיקר, ותקופה השני' אשר אז התקוה שבעיקר על כל פנים יהי' משפיע ופעיל בחיי סביבתו ומשפחתו, וסביבתו במובן הרחב ביותר – פעיל בכיוון הרצוי.

מובן מעצמו שלכל לראש מצפים מן האדם שיהי' פעיל להחזקת הטוב ולביסוסו והגדלתו, ולגרש את הרע, שהרי זהו מעין פריעת חוב, כיון שרכש לו כוחות וידיעות להבחין את הטוב ורוצה לפעול בזה, והרי קבל כל זה מאנשי סביבתו משך תקופתו הראשונה. לכן לכל לראש שומה עליו להיות מכיר טובה ולשלם חובתו המוטלת עליו להוציא לפועל טוב בכל הענינים שהשפיעו עליו, וגם בנקודה שישפיעו על אחרים שימשיכו בכיוון זה ביחד עמו וגם לאחרי זה.

ומשל למה הדבר דומה, לאחד שרוצה לתת צדקה למי שלא מחוייב – הרי זה דבר גדול, אבל פרעון חוב קודם לנתינת צדקה.

מובן גם כן שאם ביחד עם פרעון החוב יש בזה נקודה נוספת שהמַלוה שלו זקוק לעזר ועד לפיקוח נפש, הרי בפרעון החוב יש גם כן ענין שמחי' נפש המלוה ובני ביתו.

על האמור מבוססת דעתי בנוגע שאלתם:

הנוער שיש לו מרץ שעדין לא נגע בו ושצריך עוד להכנס בחיים ולהיות חלק פעיל בחברה וסביבה שלו, דין קדימה שינצל כל הענינים לטובת הסביבה בה נולד וממנה קבל כוחותיו, ובכל ענינים אלו יהי' פעיל בכיוון הרצוי, אפילו אם החברה לא זקוקה כל כך בעזר שלו דוקא, ובידו רק להוסיף ולבסס; על אחת כמה וכמה כשהחברה נמצאת במצב רעוע וכולי בה בשעה שהמתעסקים בביסוסה מעטים בכמות, הרי מובן שהוא הכרח הכי גדול, ורק לאחר שפרע חובו יכול לחשוב על דבר פעילות במקום אחר, או מדינה אחרת.

מזה מובן הלכה למעשה ממש, שהנוער בכל מדינה ועיר, בשעה שצריכים להכנס לימי הבגרות, מחוייבים לכל לראש לנצל כוחותיהם במדינה שנמצאים בה, ובפרט במדינות אלו, אשר לצערנו המצב הרוחני שבהן וכן המצב המוסרי והקשר לערכי היהדות הנצחיים לא במצב חזק ומבוסס, וכל אחד ואחת שיכולים לעשות בזה, הרי זו עבודה של פיקוח-נפש ממש והצלת נפשות מטמיעה ח"ו וכולי. ורק לאחרי ששילם הנוער חובו במקום שנתגדל ונתחנך יכול לחשוב מה יכול לעשות בעד אחיו היהודים במקום אחר.

מובן גם כן שאין בהאמור כל סתירה שלפעמים, ואולי לפעמים רבות, זקוק הנוער לבקר בסביבה אחרת או מקום אחר, או בנידון דידן להיות תקופה מסויימת בארצנו הקדושה, בתור הכנה והשתלמות לפעילות מוגברת ומוצלחת יותר בסביבתו ומדינתו בה צריך לפעול לכל לראש לשלם חובו המוסרי והרוחני וכולי, כנ"ל.

כן מובן אשר גם זה יכול להיות לפעמים רבות, אשר הסביבה עצמה בוחרת מישהו מהנוער לשלוח למדינה אחרת, או בנידון שלנו לארצנו הקדושה להיות פעיל שם תקופה מסויימת או גם להשתקע, שאז גם זה נכנס בחלק הפעילות לטובת הסביבה והמדינה בה נתחנך וגדל.

לסיכום הדבר: דעתי אשר על הנוער והצעירים לנצל כוחותיהם והאפשרויות שלהם לכל לראש במקומות מושבותיהם, לנצלם ולהגדיל הטוב, יותר מדוייק להפיץ היהדות וערכי' בתוככי הנוער, אשר חלק גדול ממנו זקוק להשפעה בזה וחינוך מתמיד, לא אחת בשנה או מזמן לזמן, ואשר הסיכויים להצלחת חינוך זה גדולים יותר כשהמחנך הוא יליד המדינה של המחונכים הזקוקים להדרכה והשפעה, ויודע תכונת נפשם וכולי כיון שגדל ונתחנך ביניהם. מה שאין כל זה במחנך שליח ממדינה אחרת ומסביבה אחרת.

בודאי אין צורך להדגיש שדעתי האמורה היא בנוגע לבעי' בכללותה, מעין השאלה, שהרי בנוגע לאישים פרטיים מובן שצריך להביא בחשבון התנאים המיוחדים של האיש, בני המשפחה, תנאי בריאות וכלכלה וכולי.

יש להאריך עוד כמה בבעי' האמורה, אבל תקותי שגם שורות אלו המעטות בכמות בערך חשיבות הדבר תספקנה להבהיר דעתי.

ועל השאלה השני' שלהם בנוגע השלום:

שלום אמתי יכול להיות רק אז אם הוא מבוסס על הרצון הטוב של שני הצדדים. ואיני רואה סיבה וטעם שירצו השכנים הערבים של ארצנו הק' לעשות שלום אמתי, שכולל בתוכו יאוש בהחלט מצדם מכמה וכמה שטחים שנכבשו לאחרונה ועל אחת כמה וכמה שטחים שכבשום לפני עשרים שנה, וכן הודי' אשר עם ישראל בארץ ישראל יש לו כל הזכויות לדור שם מבלי כל היתלות במשהו אחר וכולי. ולאידך, המצב של אי-שלום ומלחמה יש בו בשביל הערבים כל הרווחים, ולא עוד אלא שזה נותן להם האפשרות לבוא בתביעות עזר מכמה מעצמות שמחוץ לאזור זה, ועל ידי שיעוררו התחרות בין מעצמה אחת להשני' למי חשיבות יותר גדולה אצל השליטים במדינה ערבית פלונית, יגדילו העזר והסיוע והמתנות וכולי, מה שאין כל זה כשתתבטל המתיחות בהאזור והענינים יסודרו והחיים יכנסו למסלול רגיל וכולי.

עוד להוסיף בזה, ואולי זה עוד עיקר יותר גדול, שכמה מעצמות שמחוץ לאזור, ובפרט הגדולות שבהן, כנראה מעונינות שתהי' מתיחות באזור ויהי' מפוצל בין כמה עמים ומשטרים וממלכות וכולי, שמצב זה פותח דלת להשפעה ועד כדי שלטון של מעצמה פלונית או אחרת באזור, על ידי שתעזור לאחד מהצדדים באזור, מה שאין כן כשישתלט השלום בין העמים הנמצאים באזור וישתפו פעולה זו עם זו, הרי נתמעטה האפשרות של שלטון מצד מעצמה זרה ואפילו ההשפעה שלה תתמעט.

לאחרי כל זה, פשוט שאין על איש ואשה הישראלים להתיאש ח"ו מהשלום, שהרי כל מציאות עם ישראל במשך הדורות, כולל גם המציאות עתה בארצנו הקדושה, היא למעלה מדרך הטבע לגמרי. כי בהתאם לכל השיטות הכלכליות והפוליטיות וכולי אין זכות הקיום לעם קטן ודל בכמות. ובפרט להחזיק מעמד באופן כמו שהוא עתה, בנקודת המוקד בה מתנגשים האינטרסים של ממלכות עצומות ונמצאת על פרשת דרכים של כמה קונטיננטים וגושים הכי חזקים בזירה הבין-לאומית.

ונפלא הדבר שבמשך כל ההיסטורי' ועד לתקופות הכי עתיקות הי' שטח ארץ ישראל מקום של תסיסה ומריבה בין כל העמים והממלכות שמלכו בכיפה בזמניהם, מצרים ואשור ובבל ויון ורומי וכולי, ולא נהנה מהשלום והשלוה כי אם בשנים ספורות ותקופות קצרות לפי ערך בהן הי' עם בני ישראל נאמן לה' והלכו בדרך ה', דרך התורה והמצוה, כמו בימי דוד ושלמה וכו'.

וכיון אשר ארץ ישראל היא ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, הרי בודאי שלא ינום ולא יישן שומר ישראל, וכמו עד עתה כן גם להבא יגן על עמו ישראל מכל צרה וצוקה. וככל שיתבסס יותר היסוד של קיום עם ישראל – גוי אחד בארץ – הוא דרך חיים בחיי היום יום על פי הוראת התורה, אשר תורה אחת היא לכולנו, נתונה מה' אחד, כן יגדל הבטחון בארצנו הק' ועד לקיום ההבטחה וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד.

וגם בזה תפקיד מיוחד לנוער, שאינו מתפחד מהאמת כמו שהיא, ולא מחפש פשרות, וכוחו עמו, ואינו מתביש מפני המלעיגים ומה יאמרו הגויים וכולי, שעליהם התפקיד להיות החלוץ היוצא לפני עם בני ישראל בכל מקום שהם, בארץ וגם בחוץ לארץ, ללכת בדרך ה' כפי שהורנו ה' בתורתו, ללכת לבטח דרכו.

בברכה להצלחה ללכת מחיל אל חיל בדרך התורה, תורת חיים, והמצוות עליהן נאמר וחי בהם.


מחיל אל חיל: תהלים פד, ח. וראה ברכות ומו"ק בסופן. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ה ס"א. וש"נ.

ארץ אשר עיני גו': עקב יא, יב.

שלא ינום ולא יישן שומר ישראל: תהלים קכא, ד.

גוי אחד בארץ: ש"ב ז, כג. ועוד.

וישבתם . . ואין מחריד: בחוקותי כו, ה ואילך.

עליהן נאמר: אחרי יח, ה.