ספריית חב"ד ליובאוויטש

[ד' שבט, ה'תש"ל]

המדובר בההתועדות – הוא לפרש פרש"י עה"ת (לבן חמש למקרא) שהגדירו בעצמו – שהוא לפרש פשוטו של מקרא – שזה שולל כל התירוצים: 1) שרש"י סומך אמש"כ במשנה וכו'. 2) שרש"י סומך על פרש"י שבש"ס או אפילו על פרש"י עה"ת שלאחרי פסוק זה. 3) שרש"י סומך על סברא – באם הסברא אינה פשוטה בהבנתו של בן חמש עד כ"כ שרש"י אינו צריך להזכירה בפירוש.

ולפענ"ד הנחות הנ"ל – מבוארות ומוכרחות בשכל הפשוט, באם נאמר שפרש"י עה"ת – הוא מה שרש"י עצמו מעיד עליו ומגדירו (בראשית ג, ח. ובכ"מ).

עפהנ"ל אין מקום לתי' שרש"י סומך 1) אמש"כ . . בפ' החובל! 2) על הסברא דגדול המצווה כו' – דאפילו בשכלו דבן טו לגמרא אינה פשוטה כלל, כ"א במחלוקת שנוי'.

דרך אגב: נת' כהנ"ל ובאריכות בפעם הא' שנדבר בפרש"י זה. ובמסקנא – שרש"י סומך אמש"כ בפרש"י עה"ת לפני פ' המילה (נח ט, ה). ובמילא גם אין מקום לקושיא על פרש"י – מסוגיית החובל וכו'. ובטח נרשם ג"כ בהר"ד כ"ז.

בכל אופן ת"ח על ההערה והשקו"ט.


מענה למו"ה משה דובער ריבקין. ונכתבה על גליון המכתב מיום ד' שבט ה'תש"ל. אגרות נוספות אליו – לעיל חי"א אגרת ג'תא, ובהנסמן בהערות שם.

המדובר בההתועדות: דש"פ וארא, ג' שבט שנה זו (שיחות קודש ה'תש"ל ח"א ע' 365), מה שאברהם אבינו לא מל את עצמו עד שנצטווה, בגלל האיסור "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (נח ט, ה). וע"ז כתב במכתבו: הנה כדברים האלה ממש כתב גם בהמקנה סוף קידושין על המשנה (פב, א) דעשה א"א כה"ת עד שלא ניתנה, שכתב "ומה שלא קיים א"א מצות מילה עד שלא נצטווה, הוא משום דאיתא בהחובל (ב"ק צא, ב) דאין אדם רשאי לחבול בעצמו, והוא נצטווה אף לב"נ כדכתיב אך את דמכם לנפשותיכם כו' . . וגם מפורסם תירוץ פשוט דרצה לקיים מצוה זו בתור מצווה ועושה כו'".

פרש"י עה"ת (לבן חמש למקרא): ראה כללי רש"י (קה"ת, תנש"א) פ"ג (ע' 81). וש"נ.

על פרש"י עה"ת שלאחרי פסוק זה: ראה כללי רש"י הנ"ל פ"ז כלל 2 (ע' 104). וש"נ.

שרש"י עצמו מעיד עליו ומגדירו: וראה כללי רש"י הנ"ל פ"א (ע' 71 ואילך). וש"נ.

הסברא דגדול המצווה כו': קידושין לא, סע"א. וש"נ.

בפעם הא' שנדבר בפרש"י זה: שיחת ש"פ מקץ ה'תשכ"ח (לקו"ש ח"ה ע' 146).