ספריית חב"ד ליובאוויטש

ב"ה, ג' תמוז, ה'תש"ל

ברוקלין, נ.י.

מר אליעזר שי' לבנה

שלום וברכה!

מאשר אני קבלת מכתבו.

ולנקודה העקרית אשר בו, בנוגע לחברון והתנחלות בה, לפלא קצת אשר אף שנמצא מר על אתר כנראה לא ידוע לו אשר מראש ולכתחילה לא הסכימו ע"ז ולא נתקבל ענין האמור אצל חלק חשוב מאותם הקובעים ענינים אלו בארצנו, ואלה התומכים בהם הלכו ורבו, ולאחרונה כנראה ידם על העליונה והולכת ומתגברת.

במלים אחרות, כנראה שכל הענין איננו מעשי כלל, אלא שבעקבות המצב והיחסים בין המפלגות ובתוך המפלגות לא ברור באיזה סגנון ובאיזה אופן יבטלו הדבר. אבל כאמור אין זה אלא בנוגע לצורה החיצונית של הביטול ולא בנוגע לענין עצמו.

אין כוונתי לפרסם דברים אלו, שהרי א) אין עניני להלחם בממשלת ישראל בדברים כאלו אפילו באם היו סיכויים טובים לתוצאות; ב) בדרך הטבע ובהמצב הפוליטי בארץ ישראל כעת, אינני רואה כל סיכויים שתכנית ההתנחלות בחברון תבוא בפועל, על כל פנים בעתיד הקרוב, והלואי שאתבדה.

מובן כאב הלב וצער העמוק על הנ"ל, שבטוחני שזהו צערם של רוב מנין ורוב בנין של עמנו בני ישראל בכל מקום שהם. אבל למרבה הצער לא זהו הקובע כמה וכמה ענינים חשובים. ועד כדי כך שנעשו בזה דברים שלא הי' בהם כל צורך כלל וכלל ונוגעים בכבוד עם ישראל ועוד יותר וכו'.

ולדוגמא בענין חברון עצמו:

עד עתה לא קבלתי ביאור, על כל פנים קצת ביאור, מה הי' ההכרח להחליט בפומבי בישיבת הממשלה ולפרסמה וכולי כשדובר ע"ד חברון, אשר ירשו בעוד זמן בנין דירות בשטח הסמוך לחברון; במלים אחרות הכרזה בשם כל העם היושב בציון אשר בחברון עצמה אסורה דירת בן ישראל! ומובן הטעם – כי שייכת היא לאלה היושבים בה עתה, ובסגנון התנכ"י "רצחת וגם ירשת", שהרי על ידי רציחה כפשוטה גורשו בני ישראל מעיר האבות. וה"נחמה" שבהחלטה האמורה, כפי שהביאו לי הבשורה ע"ד הנצחון הגדול בהחלטה זו, שהחליטו סוף סוף ליישב יהודים מחוץ לחברון, הרי מלכתחילה ידעו שגם בזה זקוקים יהיו לקבל אישור מכמה מעצמות, ובעיקר מוואַשינגטון והסטייט דעפּאַרטמענט (משרד החוץ), אשר מנהגו הוא שכל הויתורים מצד ישראל מתקבלים תיכף ומיד ואין שייך בזה חזרה וחרטה, מה שאין כן תביעות ישראל דנים בהן בשקו"ט ארוכה וכו' וכו'. והרי יכלו לעשות זה בחשאי – וכמו בירושלים – ולא לקבוע ולפרסם האיסור שבחברון ומטעם כל השרים!

שאלתי שאלה האמורה לפני כמה וכמה שבועות, וכנ"ל עד עתה לא קבלתי שום הסברה. ואין להאריך בדבר המצער.

כאמור לעיל, מכתבי זה הוא בשביל מר ובשביל אלו שיראה בעיניו שיש תועלת שידעו מתוכנו, אבל לא לפרסום בעתונות, כי אין כוונתי בזה למלחמה נגד הממשלה.

אשתמש בהזדמנות זו, ובהפתעה הנעימה לקבל מכתב ממר לאחרי ההפסק הכי ארוך מעת ביקורו כאן, למלא חובה נעימה להביע תודתי על אשר הגין עלי מהמאמר הראשי שנדפס ב"הארץ", ובפרט שכבודי אין נוגע בזה כל כך, שהרי הורגלתי "בתגובות" כאלו נגדי ובחריפות יותר עוד מנעורי כשגרתי במדינת מועצות הברית והייתי בן הבכור להרב הראשי בעיר מחוזי, וכיון שהיו לי מכירים בין הסטודנטים וכו' הרי מובן שבעת ויכוחים וכו' התקיפו "גם" אותי, ואדרבה כיון שהיו לי ידיעות גם בשטחים בהם למדו סטודנטים האמורים, ומהם יעווסקים, קומוניסטים וכולי.

אלא מה שנוגע לי הוא ענין הפצת היהדות, ולכל לראש מבצע תפילין, שזכיתי שדברי התעוררות שלי בזה מתקבלים בין כמה חוגים, וכיון שהתקיפו אותי בעתון וכו' הרי יש כאלה שבאים למסקנה מזה שאין להניח תפילין ח"ו שהרי יוזם הפעולה נכתב עליו ככה וככה בעתון פלוני ועודנו עומד ומדבר ומעודד שיניחו תפילין.

התקוה שבזה לא תזיק ההתקפה כיון שאין כל הקשר שכלי ושייכות בין שני הענינים [– שאפילו באם היתה ההתקפה צודקת על מאה אחוז, מהי השייכות לקיום מצות תפילין הכתובה בתורתנו, תורת חיים ותורת אמת, בארבע מקומות בתורה שבכתב ובריבוי מקומות בתורה שבעל פה וכו' וכו'. –] ברם לצערנו חיים אנו בדור תהפוכות, שלא כל הענינים נחתכים דוקא על פי שכל והגיון מדוייק. ובודאי לדכוותי' דמר אין צורך להאריך בזה.

בכבוד ובברכה.


מר אליעזר לבנה: ממייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלימה. אגרות נוספות אליו – לעיל חי"ח אגרת ו'תשסה, ובהנסמן בהערות שם.

בנוגע לחברון: ראה גם לעיל אגרת ט'תתקיד, ובהנסמן בהערות שם. וראה גם שיחת ש"פ עקב שנה זו (שיחות קודש ה'תש"ל ח"ב ע' 460 ואילך). "דעת תורה בעניני המצב בארץ הקודש" פרק יג.

מה הי' ההכרח כו': ראה גם שיחת ש"פ נח ה'תשל"א (שיחות קודש ה'תשל"א ח"א ע' 184).

"רצחת וגם ירשת": מלכים-א כא, יט. וראה גם לעיל אגרת ט'תתמב, ובהנסמן בהערה שם.

שהרי הורגלתי כו': ראה גם שיחת כ"ף מנחם-אב ה'תשל"ט (שיחות קודש ה'תשל"ט ח"ג ע' 565).

מבצע תפלין: ראה גם לעיל אגרת ט'תרלה, ובהנסמן בהערות שם.

בארבע מקומות: בא יג, ט. שם, טז. ואתחנן ו, ח. עקב יא, יח.