ספריית חב"ד ליובאוויטש

ב"ה, ראש חודש מנחם אב, ה'תש"ל

ברוקלין, נ.י.

מר אהרן שי' יריב

שלום וברכה!

בתודה הנני מאשר קבלת מכתבו, ות"ח בעד שימת לבבו לענות על מכתבי שלי.

והנה באמת לא ידעתי האם להמשיך באותו הענין, שהרי לא ברור ממכתב מר אם כבר לאחרי ההחלטה בנוגע לאופן התגובה והלחימה בשטח זה וכולי. והרי אין עניני כלל וכלל להתערב ללא ששאלוני, על אחת כמה וכמה לחפש קשי' וכיו"ב. ובפרט שמה שכתבתי הרי פשוט הוא, ובודאי לא נעלם מאלה הנמצאים במקום. וכיון שלא עשו זה בודאי טעמם ונימוקם עמם.

בכל זה כיון שהכל הוא בהשגחה פרטית, והרי הדבר הוא רציני ביותר וחשוב ביותר ועוד ועוד, לכאורה אסור עלי לא להגיב אפילו על הספק וספק ספיקא, על כל פנים בקצרה, והוא:

בנוגע לאופן הביצוע שלא יהי' אפשר להשתמש בתעלה למשך זמן ארוך על כל פנים, הרי כל זמן אשר טסים ממעל לשטח זה מדי יום ביומו, בודאי ובודאי שישנן כמה הזדמנויות לבצע הדבר, אם בכוונה גלוי' או כאילו שלא בכוונה, עד לקילקול התעלה באופן יסודי, ובפרט שארכה נמשך למאה ק"מ ויותר, שבאם תתקלקל במקום אחד או שנים או שלשה הרי זה בדרך ממילא מבטל אפשריות השימוש בכל התעלה.

כנראה שהקו עד עתה הי' שלא לעשות צד דראסטי ביותר כדי שלא להכעיס את הדוב יותר מדי –

וזוהי ההסברה הבלעדית שמצאתי למה שלפני איזה שנים לא קלקלו את השטח בסביבות אסוואן באופן שלא יוכלו לבנות שם הסכר.

אבל במצב ההוה כמדומה שאין כבר מה להפסיד, ובפרט שהתקוה שיוכלו לפוצץ מדי יום ביומו ובמשך כמה וכמה חדשים קלושה היא ביותר.

ואם תמצא לומר יש ללמוד גם מענין דאסוואן שכדאי הי' להרגיז אז, ובלבד שלא יבוא המצב דעתה, שנמצא שם שטח חזק ומבוצר וסגור בפני כל העולם כולו; ובאם רוצה הדוב להעמיד שם מרכז לתעשי' אטומית, ולא רק לשם הגנה אלא גם להתקפה, לכל פרטי' ומבלי לסכן את תושבי מדינתו הוא, ובמקום שיהי' שטח לנסיון וכולי – הרי אין לך מקום מתאים יותר מהשטח של סכר אסוואן.

ובפרט באם תתקבל ההצעה להפסקת האש למשך שלשה חדשים או בערך זה. ומובן שההבטחות שלא ינצלו הזמן לעניני ביסוס וביצור השטח המערבי וכו' אין בהן ממש, שהרי אין ביד אדם להבטיח זה, אפילו באם לא הי' כבר נסיון שלש פעמים בעבר, וגם לאחרונה. ובפרט שמשתמשים בהחילוק דמגן והתקפה, שהכל מותר להגנה כביכול. ובנידון זה עוד אפשר להוסיף שחוזרים ומשכנים את הערים החרבות שעל השפה המערבית.

ומאידך גיסא, כיון שהתועלת להדוב מפתיחת התעלה גדולה היא ביותר, בודאי שלא יוותר על הזדמנות זו, כל זמן שלא ישללו האפשריות דפתיחת התעלה מסיבות טכניות שלא ניתנות לתיקון במשך זמן ארוך וכולי.

כפי קצב הענינים עתה אפשר שרק במשך זמן קצר ביותר עדיין תהי' אפשריות למר לטוס בשטח זה מבלי התחייבות או מבלי השגחה וכולי. הרי גם ההחלטה בהאמור גם היא תכופה, ואת מר הסליחה על אשר איש ציווילי שלעולם לא הי' בצבא ובכל זה מביע דעה בהענין כהאמור.

דרך אגב, ואולי גם זה בהמשך להנ"ל, הרי כל התנאי שיהי' הפסק אש החלטי ביחד עם התחלת שקלא וטריא על דבר שלום – אין לשני ענינים אלו כל הקשר הגיוני ולא בטחוני ולא כלכלי וכולי. וראי' מוכחת, שהרי זה שלש שנים שמנסים לדבר על דבר שלום ביחד עם הפצצות וכו' וכו'. וההסבר היחידי הוא שהצד שכנגד רוצה לנצל זמן זה של הפסקת האש לבנין הנהרסות ולביצור וכולי.

חפשתי למצוא הסברה באיזה מקום שהוא על דבר הקשר בשני הענינים, ולתמהוני לא רק שלא מצאתי כל הסבר, אלא שלא מצאתי מי שישאל גלוי: אם באמת לא ינצלו הזמן לביצור וכולי, מהו ההדגשה והתנאי שאי אפשר בלעדו שצריך להיות הפסקת אש?

מובן שראיתי ההסבר שזוהי דרישת הצד שכנגד. והרי ממה נפשך: באם אין כל הסברה אחרת, אזי זוהי הצהרה ברורה מהצד שכנגד שיבצרו השטח וכולי ועוד יותר משהי' קודם. שהרי כל הדרוש לזה מוכן הוא, מקצתו בלוב ומקצתו בספינות הנמצאות בסמיכות מקום, וגם אנשי הידע או שכבר נמצאים במקום או שבמשך שעות ספורות יוכלו להגיע לשם.

ובודאי שאין איש מקוה אשר לאחרי שיתחילו במשא ומתן על דבר שלום אזי יוותר הצד שכנגד על אפשריות הביצור וכו'. ובאם יימצא איש תמים (נאיבי) כזה הרי בסגנון דיפלומטי אינו מן הישוב כלל.

לכאורה הארכתי יותר מדי, אבל בודאי גם מר ירגיש שהתאפקתי לא רק בהביטויים אלא גם בההסברה ואפילו בהתוכן, שיש להוסיף עליו כהנה וכהנה.

ידועה הדוגמה משטח הרפואי, שכאשר זקוקים ר"ל לעשות ניתוח רציני וגדול, אפשריות לכאורה שתי גישות: לעשות הניתוח בבת אחת, או לעשותו לסירוגין במשך כמה ימים או חדשים וכולי, ובהסברה שכיון שניתוח גדול ורציני הוא, יש לחלקו לחלקים. והתוצאה מזה, שתמורת הגישה הא' לעשותו בבת אחת בעת שהחולה עדין במצב טוב לפי ערך ובתנאים הידועים בכל הפרטים, כך שאפשר להכין תרופה לכל שינוי ושינוי – הרי עצם הניתוח בכמה הפסקות מתיש כוחו של החולה ומצבו נעשה גרוע יותר ויותר, ולפעמים ישנן קומפלקציות בלתי צפויות מראש המבלבלות את החשבון איך להמשיך בניתוח זה, ובפרט שנפגשים במצב של חירום (עמרדז'נסי) שאין זמן להכנה כדבעי. ומה שהיו רוצים להרויח שלא להחליש את החולה או להרגיז את קרוביו, אין מנוס מזה, ואדרבה מרגיזים אותם כמה פעמים תמורת שהי' אפשר בפעם אחת. והנמשל בעניננו הרי פשוט הוא.

בהמצאנו בימים אלו "בין המצרים" ובהתאם לסגולת ימים אלו שהובטחנו, בלשון הנביא, ש"ייהפכו לששון ולשמחה", יהי רצון שיהי' כן גם בנידון תוכן מכתב זה, שייהפך המצב לששון ולשמחה "וישראל עושה חיל".

בכבוד ובברכה להצלחה ולבשורות טובות.


מר אהרן יריב: אגרות נוספות אליו – לעיל אגרת ט'תשנו, ובהנסמן בהערות שם.

מכתבי שלי: דלעיל אגרת ט'תתקטו.

שהובטחנו: ראה זכרי' ח, יט. רמב"ם הל' תעניות בסופן.

וישראל עושה חיל: בלק כד, יח.