ספריית חב"ד ליובאוויטש

ב"ה, י"ח מנחם אב, ה'תש"ל

ברוקלין, נ.י.

מר ארי' שי' שרון

שלום וברכה!

בתודה הנני מאשר קבלת מכתבו מה-16 לאוגוסט, ומפני חשיבות הענין ודחיפותו ממהר אני לענות עליו ובפרט לסיום מכתבו.

כפי שיחתנו כאן, לדעתי מקומו של כ' הוא בצה"ל ושם בעזר ה' מצליח ויצליח, וכמובן שזהו נוסף לתועלת הרבים, כוונתי לעם בני ישראל עם הקודש היושב בארץ ישראל ארץ הקודש, אשר ברכו ה' והצליחו להגן עליהם על ידי כשרונותיו יגיעתו ומרצו וכו'.

שלכן וכפי שדברתי עם מר בהיותו כאן, בודאי ובודאי שעליו להמשיך במשרתו ובתפקידו הכי אחראי. ותקותי חזקה אשר באם אפילו נמצא מישהו שיחסיו עם מר צריכים שיפור ותיקון מאיזה סיבות שתהיינה, סוף סוף גם זה יודה על הרציניות של מר, רגש האחריות שלו והתמסרותו לתפקידו ועד שחי בו.

על פי האמור מובנת דעתי גם כן שאין כל סברה ח"ו שיפרוש מר לענין אחר, ועל אחת כמה וכמה לא בזירה הפוליטית, כולל משרת שר וכיוצא בזה, שאין זה תפקידו ולא בזה ינצל הכשרון והידע שלו, ואדרבה ואדרבה.

בהמשך לזה הלואי שגם מר עזר שי' ויצמן לא הי' פורש מהצבא, ואף שעל פי השמועה גרמו לו עלבון ולא קיימו הבטחה וכולי וכולי, הרי אין טעם להסברה אשר כיון שמישהו עשה עולה נגדו לכן יזיק את עצמו. והרי פרישתו מהצבא גרמה היזק לעצמו, נוסף על החסרון שכנראה נגרם להצבא על ידי אי-ניצול ידיעותיו וכשרונותיו. הדברים אמורים אפילו באם הי' נשאר בממשלה, ועל אחת כמה וכמה כפי שהתפתחו הענינים לאחרי זה.

אין עניני להתערב בסדרי הצבא וכיו"ב, אבל בכלל מוזר הדבר אשר באם ירצה חייל פשוט, שהשקיעו בו חינוך צבאי של חדשים אחדים, לעזוב את הצבא, הרי זה נחשב ובצדק לפשע חמור; ודוקא אלוף וכיו"ב שהשקיעו בו חינוך בדרגה הכי גבוה' ומרץ וכסף וכו', אם הוא רוצה לעזוב הצבא הרי מניחים זה לשיקולו הפרטי, אפילו באם אומר בפירוש שטעמיו הם פרטיים, ואפילו כשברור שעל ידי זה יפסיד הצבא ובמילא גם המצב הבטחוני בכלל!

האמור הוא בתור מאמר המוסגר. אבל בנוגע למר, ככתוב לעיל, אין לי כל ספק וספק ספיקא שתפקידו והצלחתו הוא דוקא בצבא, ובפרט עתה שנמצא בדרג גבוה וחיוני בנוגע למצב בכל הארץ, ובמה נחשב הוא באם קשור זה באיזו אי-נעימות או חכוכים וכולי לגבי תועלת הרבים והגנה על הרבים.

כל הנ"ל הוא אפילו במצב העכשוי. אבל אף שאינני פסימיסטי בכלל, הרי אין להתעלם מהמציאות שבאם ח"ו ימשיכו הענינים באופן טבעי, הרי מתחזק ומתבצר המצב של צד השני מעבר לתעלת סואץ, אשר בודאי למרות כל המחאות באופן רשמי מנצל האויב כל יום להגברת הכח, הבאת נשק הכי יעיל וכולי, שהרי אין כל ספק אשר ארצות הברית לא תכנס למלחמה עם מועצת הברית בשביל זה. ואשר לתביעה והצעקה היתכן שלא עמדה בהבטחתה (שמלכתחילה איש לא האמין שלא ינצלו הפסקת האש לביצור מעמדם ומצבם, וכדברי האלוף מר חיים שי' הרצוג גם בפומבי בראיון לעתון, ז"א שבא לידי הוכחה שאי אפשר כבר לרמות אפילו את הטפשים אם היו כאלה שהאמינו שלא ינצלו הפסקת האש, על אחת כמה וכמה שלא האמינו בזה חברי הממשלה בא"י או בארה"ב, או בבריה"מ וכולי, וכפי שהי' לפני שלש שנים, ולפני י"ד שנה, ולפני זה כמה פעמים) – ימשיכו וי[ס]חבו הטענות ככל האפשר, ואחרי כן יחליטו סטאַטוס קוואָ כפי שהוא בסוף הדין ודברים. שמזה מובן שבכל המשא ומתן ע"ד תנאי שלום – לאחרי שהצד השני התבצר וכולי – הרי הצד הישראלי תהי' אז ידו על התחתונה, כיון שהמצב הבטחוני השתנה מן הקצה אל הקצה מיום הפסק האש ליום סיום המשא ומתן ע"ד התביעות והתנאים וכולי.

וחוששני לומר – ואפשר אין זה חשש אלא אדרבה מעין תקוה – אשר כפי שהי' בתחילת מלחמת ששת הימים יעשה הצד השני צעד טפשי שיכריח לבטל הפסק האש, ויעשה ה' עוד הפעם נסים ונפלאות שבמשך זמן הכי קצר לאחרי ביטול ההפסק וחידוש ההגנה – שהדרך היחידה לזה היא התקפה – יפעילו כל הכחות לא באופן חצי-חצי כפי שהי' עד עתה, כי אם הגנה אמיתית, ואז יש תקוה אשר תופסק האש באופן של קיימא ויבואו סוף סוף לידי שלום; ולא כמו במצב העכשוי אשר כאמור לעיל היא הדרך המובילה ישר לחידוש מלחמה ר"ל, אלא שבתנאים גרועים בהרבה ובהרבה מאשר התנאים ביום הפסק האש.

הארכתי בהכתוב בקשר למה שמר כותב אשר מה שכתבתי ע"ד התעלה וכולי כבר עבר זמנו, כי חוששני לומר שבעוד זמן לא ארוך יהי' ענין האמור עוד הפעם אַקטואַלי, והלואי שלא אהי' צודק בהערכתי זו ואתבדה, אף שלדעתי לפי מהלך הרוחות עתה בדרך הטבע אין זה נראה.

נעם לי להוודע מידידנו מר ש.מ. שי' אשר השלום למשפחת מר והשלום לו, ויהי רצון אשר סוף סוף נתבשר על דבר שלום אמיתי בארץ, שבודאי אין הדרך לזה על ידי גילוי סימני חלישות ונכונות לפשרות וויתורים מרחיקי לכת, כפי הנוסח שמדברים עתה ועד שמתפרסם זה בכל העתונות; כי אם אדרבה, כפתגם הידוע, שבאם רוצים באמת בשלום צריכים להראות שמוכנים גם לההיפך בכל התוקף ובתנאים טובים.

בכבוד ובברכה להצלחה ולבשורות טובות.

נ.ב. לא רציתי להזכיר זה בשיחתנו עם מר בביקורו כאן, אבל לאידך איני רואה רשות שלא להזכיר על כל פנים עתה, אשר תקותי חזקה שמדייק מר בהנחת תפילין בכל יום חול, שבנידון שלו אין זה רק קיום מצוה פרטית על ידי איש פרטי כי אם גם ענין הנוגע לתועלת הרבים. ואף שידועות טרדותיו הרבות הקשורות במצב הבטחוני וכולי, הרי אדרבה הטרדות והמצב וכולי טעם נוסף לדייק ככל הדרוש בקיום מצוה זו, תפילין של יד ותפילין של ראש. ואתו הסליחה על כתבי את האמור.


מר ארי' שרון: אלוף בצה"ל. אגרות נוספות אליו – לעיל אגרת ט'תקצב, ובהנסמן בהערות שם.

כפי שיחתנו כאן: בעת ביקורו אצל הרבי, ביום ה', כ"ב סיון ה'תש"ל.

לפני שלש שנים, ולפני י"ד שנה: לפני מלחמת ששת הימים ולפני מבצע סיני.

ע"ד התעלה: ראה לעיל אגרת ט'תתקטו, ובהנסמן בהערות שם.

ש.מ.: שלמה מיידנצ'יק.

בהנחת תפלין . . לתועלת הרבים: ראה גם לעיל חכ"ה ע' ד.