ספריית חב"ד ליובאוויטש

י'קסז

ב"ה, יום ב' שלח, ה'תשל"א

ברוקלין, נ.י.

תלמידי ישיבת תומכי-תמימים ליובאַוויטש מאָנטרעאַל,

לחג הסיום

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנועם קבלתי הידיעה על דבר חגיגת הסיום, ויהי רצון שתהי' בשעה טובה ומוצלחת.

ולקשר הענין עם פרשת היום, כנהוג, ובמיוחד שה"ה חלק הקריאה דיום הש"ק דמתברכאן מיני' כל שיתא יומין – כולל יום החגיגה:

אחת הנקודות דפרשה זו היא דיבת המרגלים – טפנו יהיו לבז,

טענה עיקרית כדמוכח גם מההדגשה במענת השי"ת: וטפכם אשר אמרתם לבז יהי' והבאתי אותם וידעו את הארץ גו'.

ולכאורה אינו מובן מה ראו המרגלים לתלות דיבתם בהדגשה על הטף דוקא (ולא "ילדינו", או כיו"ב), שהרי בטח הכוונה היתה לכל אלה שאינם בגדר ד"לנפול בחרב" (שלפני זה), היינו הצעירים מעשרים שנה.

אמנם בפשטות יש לומר שכיון שילדים קטנים חביבים ביותר והאהבה אליהם היא בגלוי יותר, בקשו המרגלים לעורר הרחמנות עליהם נוכח הסכנה הצפוי' להם מצד עם עז אנשי מדות וכו'.

אבל כיון שגם המענה וההבטחה של השי"ת היתה בהדגשה על הטף, כנ"ל, וטפכם גו' והבאתי אותם וידעו גו' – הרי מוכח כי הטף יש להם שייכות מיוחדת לביאת הארץ וידיעתה.

והענין הוא על פי מאמר רז"ל בשבחו של יוסף שכלכל לחם לפי הטף – כי תינוק מפרר יותר ממה שאוכל, ומן הצורך לתת להם ברבוי כיון שמפררים.

והנה ידוע שלחם ומזון הנפש של כאו"א מבנ"י – היא תורתנו תורת חיים. ובזה ישנו הבדל בין גדולים בדעת לטף וקטנים בדעת. כי הגדולים תורתם קבע כדת הניתנה לכאו"א בהל' ת"ת והלימוד מביא לידי מעשה – קיום המצות בהידור.

משא"כ הטף (בדעת התורה) – לבד זאת שחלק חשוב מהכוחות שלהם מושקע בענינים אחרים, הרי גם התורה והמצוות שלהם מעורבים לפעמים בפניות, הלימוד הוא בלי שימת לב ויגיעה הדרושה ולכן גם נתפרר ונשכח יותר ממה שנאכל ונקלט אצלם בפנימיות.

וזאת היתה גם כן כוונת המרגלים בהוציאם דיבה על הארץ, כיון שחששו שאם יכנסו לארץ ויתעסקו בחרישה וזריעה וכו' – תהי' עבודת הארץ ומלאכתם בכלל קבע ותורתם עראי ובמילא תהי' דעתם קטנה – טף – ויהיו לבז (ועושים מלאכת) עם הארץ.

ועל זה הי' המענה וטפכם אשר אמרתם לבז יהי' והבאתי אותם וידעו את הארץ. כי ה"טף" – כאו"א בתחלת לימודו (שעדיין קטן הוא בדעת) ובכלל אלה שחלק חשוב ביום עוסקים בענינים גשמיים, ואף על פי כן קובעים עתים בתורה ומקיימים מצות בהידור – יקר זה בעיני ה' יותר מעבודת דור המדבר, שהללו לא היו להם מניעות ועיכובים, מה שאין כן הנכנסים לארץ, גדלה מעלתם מצד מעלת הכפי' והבילבולים והנסיונות שמתגברים עליהם וממשיכים קדושת ואחדות ה' בארץ, ועל פי פירוש הידוע גוי אחד בארץ – שממשיכים אחדות הוי' אחד גם בעניני הארץ.

והנה ידוע כוונת רבותינו נשיאינו – מייסדי ישיבות תו"ת – שהיא להעמיד תלמידים לא רק לומדי תורה ביראת שמים ומקיימי מצוה בהידור, אלא שיהיו גם כן נרות להאיר ומדליקי נרות – נר מצוה ותורה אור בנר הוי' נשמת אדם –

בכל הטף וקטנים (לעת עתה) בדעת, ולהדליק באופן עד שתהא שלהבת עולה מאלי'.

ויהי רצון אשר כל אחד ואחד מהמסיימים, בתוככי כל תלמידי תומכי-תמימים בכל מקום שהם, ימלאו תפקידם האמור במילואו,

ואחרי הבטחת הבנים בישר להם שיכנסו לארץ ויקריבו נסכים עולה וזבח ומנחה,

כן תהי' לנו ע"י מעשינו ועבודתנו בסוף זמן הגלות –

בגאולה האמיתית והשלימה ובנין בית הבחירה על ידי משיח צדקנו בעגלא דידן, וכמש"נ: למנצח לדוד להזכיר אלקים להצילני ה' לעזרתי חושה.

בברכה להצלחה ולבשורות טובות בכל האמור.


נדפסה בלקו"ש חי"ג ע' 195 ואילך, והושלמה ע"פ צילום האיגרת.

קונטרס ביקור שיקאַגאָ סה"ש תש"ב ע' 29. "היום יום" ב' חשון.

עם . . מדות שלח יג, כח; לב.

והלימוד מביא לידי מעשה ראה קידושין מ, ב. וש"נ.

וזאת היתה גם כן כוונת המרגלים כו' ראה גם לקו"ת ריש פרשתנו (לז, א. לח, ב-ג). אוה"ת שם. דרמ"צ קפא, א ואילך. לקו"ש חי"ח ע' 153 ואילך. ועוד.

גוי . . בארץ שמואל-ב ז, כג. ועוד.

נרות להאיר ראה גם לקו"ש חכ"ה ע' 344 ובהערה 2. וש"נ.

נר . . אור משלי ו, כג.

בנר . . אדם שם כ, כז.

עד שתהא שלהבת עולה מאלי' פרש"י בהעלותך ח, ב (משבת כא, סע"א).

ראה סנה' כו' ראה גם לקו"ש חל"ה ע' 206 ואילך. וש"נ.

תהלים ע' הקאַפּיטל שהתחילו לומר בי"א ניסן השתא – ראה בהנסמן לעיל אגרת ט'תתקצז בשוה"ג.

מדרש שם: ראה גם לעיל אגרת י'קכה הערה ד"ה להזכיר יציאת מצרים.

פרשת היום ב' שלח (יד, ג).

כנהוג ראה קונטרס ביקור שיקאַגאָ ע' ז.

דמתברכאן . . יומין זח"ב פח, א.

יום החגיגה להעיר ש(גם) הוא ביום ב' בשבוע [פ' קרח].

וטפכם . . הארץ פרשתנו (יד, לא). ובדברים (א, לט) מסיים: והם יירשוה.

ולכאורה כו' בהבא לקמן – ראה ג"כ לקו"ש כרך ב' ע' 581 [ואילך]. לקו"ש שלח תשכ"ט [ע' 8 ואילך].

מאמר רז"ל לק"ט ויגש מז, יב. וראה פסחים י, ב.

ידוע שלחם כו' ראה תניא פ"ה ובכ"מ.

כדת . . ת"ת תניא פל"ד.

פירוש הידוע ראה אגה"ק רס"ט.

ואחרי . . ומנחה ראה רש"י שלח (טו, ב), רמב"ן וכו'.

נסכים . . ומנחה ראה לקו"ת עה"פ. אוה"ת שם.

מעשינו ועבודתנו תניא רפל"ז. וראה לקוטי לוי יצחק שם.

משיח כו' לדוד ראה סנה' צח, סע"ב (ובערוך ערך קיסר). זח"א פח, ב. זו"ח ס"פ חוקת. ובפיוט אומץ ישעך (להו"ר) לר"א הקליר: הוא דוד בעצמו. (והיעב"ץ בסי' שם: ע"י גלגול. וסרו הקושיות ממרז"ל, מרמב"ם הל' מלכים ספי"א וכו').

למנצח לדוד . . חושה תהלים ע. וראה מדרש שם (הובא בפרש"י).