ספריית חב"ד ליובאוויטש

י'רצד

ב"ה, ערב חנוכה, ה'תשל"ב

ברוקלין, נ.י.

ארגון נכי מלחמת השחרור וצה"ל בארצנו הק'

תבנה ותכונן על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו

שלום וברכה!

נעם לי לקבל פ"ש מהם על ידי סגן אלוף עזרא שי' אהרנסון, שמסר לי גם כן על דבר השיעורים שמקיימים בלימוד תורתנו הקדושה, הנקראת תורת חיים (שהיא המורה סדר בחיים שיהיו חיים ראויים לשמם) ותורת אמת (שהוראתה היא אמת), שאמת שוללת פשרות.

ובודאי כאנשי חינוך צה"ל שהם בעיקר אנשי מעשה, גם לימודם, בסגנון חכמינו ז"ל, הוא לימוד המביא לידי מעשה.

ועוד ועיקר, וכמדובר כמה פעמים, כל קיום הצבא מיוסד על שתי נקודות: א) משמעת, או בלשון חכמינו ז"ל – קבלת עול, או בנוסח הידוע – נעשה ונשמע, בהקדמת נעשה לנשמע. רצוני לומר, שכשאיש צבא מקבל פקודה, הרי הסדר הוא למלא אותה בזריזות ובאופן הכי טוב, מבלי לשאול תחילה הטעם, או אם מסכים לזה, או אם אפשר לעשות אחרת, אלא לכל לראש צריך לקיים "נעשה", ורק לאחר שיקיים הפקודה ויש לו זמן פנוי ואפשרות וכו' יכול לחקור ולהתעמק ולהבין, היינו "ונשמע", שהוא לשון הבנה (וכלשון הכתוב "והם לא ידעו כי שומע יוסף, כי המליץ בינותם").

ב) נקודה שני' שעלי' מיוסד הצבא, שכשאיש צבא מקבל פקודה מהמפקד שלו, הרי לגמרי לא נוגע איך הם היחסים שלהם בשטחים אחרים, שאפילו אם במצבם האזרחי הי' המצב להיפך, שהחייל הי' מורו של המפקד בחכמה ובמדע או בכלכלה וכו' ועד לאופן של ריחוק ערך ביניהם, שהחייל בחייו האזרחיים הוא עשיר הכי גדול בנכסים גשמיים או בנכסים רוחניים, והמפקד עני הוא בכל האמור, אבל כיון שבמסגרת הצבא יש להמפקד ידע יותר ונסיון יותר והקדיש חייו ללימוד גינוני הצבא, מקיים הוא הפקודה מבלי להרהר אחרי' כלל ואין נפקא-מינה כלל איך הוא בשטחים אחרים, ואין זה מבלבל כלל לקיום הפקודה.

ויש עוד נקודה, וגם היא עיקרית, אשר במסגרת הצבא אין מקום כלל לטענה שפעולתו בצבא הוא ענין פרטי שלו ואין לאיש להתערב בעסקיו, כי אם כל אחד הישר בעיניו יעשה. שהרי מובן ופשוט שפעולה אחת של חייל אחד במקום אחד יכולה להיות גורלית לכל היחידה הצבאית שלו, או גם לכל החזית, ועד לגורל כל המדינה והעם הדרים עלי'.

וככל הדברים האלה הוא בנוגע לכל אחד מעם ישראל בכל מקום שהוא, שהרי כל אחד מבני ישראל הוא חייל בצבאות ה'. שלכן במתן תורה הי' תנאי קודם לנתינתה "נעשה" קודם ל"נשמע", ענין קבלת עול מלכות שמים ומילוי הוראות חכמי ישראל אשר הקדישו חייהם ללימוד התורה ולהבנתה ועד כדי מסירת נפש על לימוד זה. וגם בזה אין נוגע כלל איך הוא בשטחים אחרים אם עשיר הוא מהם או לאו. ובודאי לדכוותייהו אין צורך באריכות יותר.

תודה מיוחדת ונפשית על הכבוד שהעניקו לי על ידי מתן סמל האירגון שלהם.

ויהי רצון אשר כל אחד מאתנו יגן על עם ישראל ועל ארץ ישראל ועל תורת ישראל, אשר כולם חד הוא, ככל התלוי בו, במעשה וגם בדיבור ואפילו במחשבה, וגם זה יחיש קיום היעוד בפרשת בחוקותי (תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם): וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ . . והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם, ועד לקיום היעוד ואולך אתכם קוממיות – בגאולה השלמה והאמיתית על ידי משיח צדקנו.

בכבוד ובברכה למילוי משאלות לבב כל אחד מהם לטובה, ובאופן וכהוראת ימי חנוכה הבאים לקראתנו לטובה, אשר מצוה העיקרית בימים אלה היא מצות הדלקת נר חנוכה ומוסיפים בנר ועל ידי זה באור מיום ליום הלוך והוסיף ואור.


בסגנון חכמינו ז"ל: קידושין מ, ב. וש"נ.

וכמדובר כמה פעמים ראה גם לעיל אגרת ט'תתקצח, ובהנסמן בהערות שם

בנוסח הידוע . . בהקדמת נעשה לנשמע משפטים כד, ז. שבת פח, א.

וכלשון הכתוב מקץ מב, כג. וראה פרש"י עה"פ.

כל אחד הישר בעיניו יעשה ע"פ לשון הכתוב – ס' שופטים יז, ו. שם כא, כה.

בפרשת בחוקותי כו, ה-ו. יב-יג.

ומוסיפים בנר . . מיום ליום שבת כא, ב. רמב"ם הל' חנוכה פ"ד ה"א וה"ג. טושו"ע או"ח הל' חנוכה סתרע"א ס"ב.