ספריית חב"ד ליובאוויטש

י'תלח

ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת המכתב.

בבואנו זה עתה מימי הגאולה י"ב-י"ג תמוז, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר וביחד עם זה גאולת "כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה",

אשר התבוננות הדרושה בה – עלי' להביא התחזקות והוספה בלימוד התורה ובקיום מצותי' בהידור,

וה"ז עצמו – עסק בתומ"צ – ענין של גאולה הוא, וכמחז"ל אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בת"ת, ועשיית מצוה ה"ה מילוי שליחותו של מלך העולם (כמובן ממחז"ל היו מכבדין את המצות שהן שלוחי) ועבד מלך – מלך,

ובפרט אשר בכ"ז זכות אבות מסייעת, וכמובן ג"כ מדברי בעל הגאולה תיכף באתחלתא דגאולה (ג' תמוז) אשר פתח:

מיר בעטן באַ השי"ת, יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, השי"ת זאָהל זיין מיט אונז, און וועט זיין מיט אונז כאשר הי' עם אבותינו,

ויש להוסיף הסברה בזה – כי ע"י שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם הרי זה שהיורש הוא במקום המוריש וכמש"נ תחת אבותיך יהיו בניך – בא בגילוי ומתבטא במעשה בפועל ועד שבמעשים אלה ה"ה האבות עצמם.

ואף שההמשך בפתיחה הוא: הגם מיר זאיינען דאָך ניט גלייך צו אבותינו, וועלכע זיינען געווען בעלי מסירת נפש בפועל ממש צוליעב תורה און מצות,

הנה הצער ע"ז והחרטה וקבלה טובה על להבא – מועילין (וכידוע בענין התשובה) ובפרט כשמצרפים לזה – מתאים לביאורו של אדמו"ר הזקן – מסנ"פ (נפש ל' רצון) מסירת הרצון,

וידועה תורת הבעש"ט: מקום שרצונו של אדם שם הוא כולו,

ומקרא מלא אמר הכתוב – בפרשת שבת י"ב תמוז:

כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו – שכאו"א מבנ"י ה"ה "מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות (הנקראים צורים וגבעות)".

ויהי רצון אשר יעשה כאו"א בכהנ"ל מתוך מסירת-הרצון האמורה ובתוקף וחוזק המתאימים באופן דעם לבדד ישכון ובגויים (ובדרכי הגויים) לא יתחשב.

ועד אשר בצדק יאמר: כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז,

וכמחז"ל לבושו של הקב"ה עוז שנאמר לבש הוי' עוז התאזר ונתנו לישראל שנאמר הוי' עוז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום.

בברכה לבשו"ט בכהנ"ל,

מ. שניאורסאהן

***

מאשר הנני קבלת המכתבים והפ"נ שבהם יקראו עה"צ הק', ות"ח ת"ח על הזכרונות ובודאי ימשיך ויכתוב לכאן בזה ות"ח מראש.

נ.ב. להערתו במס' סוטה (דף לד) פי' המהרש"א שענין רוח אחרת שהי' בכלב למעליותא – כ"מ גם בל"ת להאריז"ל.

ב) להערתו בלקו"ת פ' שלח לך אנשים וז"ל ענין המרגלים שהיו נשיאי העדה אנשי שם – אין הכוונה להכתוב בעדת קרח (שהרי נשמט "קריאי מועד") כ"א להענין.

***

להערתו מאז בההדרן דמס' פסחים – דאינו דומה יחס ברכת הזבח לברכת הפסח ליחס ברכת הרגל לברכת שהחיינו, דבהאחרונה ל"נ עובר לעשייתן (רמב"ם הל' ברכות פי"א ה"ט) – ההשוואה היא בזה דשהחיינו דאור לי"ד יוצאין בהברכה דאור לט"ו – היינו שלא בעשייתו כלל.

***

בברכה לבשו"ט בכהנ"ל ולהצלחה רבה בהפצת היהדות והמעינות בפרט.

הוספה לאחר זמן

א. במש"כ בסוף ההערות-מ"מ למכתב דט"ו תמוז בדברי הרמב"ם (סוף הל' חנוכה) אשר "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום", שאולי המקור לזה הוא מאמר המדרש (במדב"ר פי"א, ז) שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר וכל נתיבותי' שלום,

לכאורה עדיפא לומר מש"ס גיטין "כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא דכתיב דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום",

אבל מהמשך הגמרא שם מוכח, אשר הכוונה ב"כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום" היא – להוראות ודיני התורה [כמו כהן קורא ראשון כו' שבמשנה שם, ואין בזה הכרח לחידוש שברמב"ם שכל ענין התורה הוא "לעשות שלום בעולם" – אע"פ שישנו לימוד התורה דדרוש וקבל שכר, ועד"ז – יגדיל תורה ויאדיר.

אבל עפ"ז גם מהמדרש אין הכרח לחידוש זה – כי לשון המדרש הוא שהתורה נמשלה "בשלום", שלום סתם, ויש לפרשו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, וע"ד מרז"ל דכל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה כו' (שזה שייך גם בלימוד דדרוש וקבל שכר וכו') ואינו ענין ל"שלום בעולם" המבואר ברמב"ם (ובגיטין שם).

ולכן מחוורתא לומר שהמקור הוא בגיטין, וכיון דמדייק וכפיל כל התורה כולה ודאי שלא רק לדיני התורה מכוון כ"א לכל התורה.

ועפ"ז יתיישב ג"כ בפשטות שבש"ס וברמב"ם מובא ג"כ התחלת הכתוב "דרכי' דרכי נועם" – משא"כ במדרש.

ב. וכיון דאייתינן להאי: שינוי זה (בין הש"ס (הרמב"ם) והמדרש) – דורש טעם.

והנה טעם הש"ס שמביא (גם) "דרכי' דרכי נועם" פשוט – כי קאי אמתניתין דדיני "דרכי" שלום, ומפרש דסיום הכתוב "שלום" קאי גם על התחלתו "דרכי'".

וברמב"ם י"ל:

ההפרש בין "דרכים" ל"נתיבות" הוא, שהדרך – רחבה היא ומתחלקת ומתפצלת לכמה נתיבים, שנתיב הוא שביל קטן וקצר, ועד"ז בתורה כללות ופרטות. באם הי' הרמב"ם מביא רק "וכל נתיבותי' שלום" הי' מקום לומר שרק ה"נתיבות" דתורה הם בכדי "לעשות שלום בעולם", אבל הכללות שבתורה ועאכו"כ "כל התורה" הם למעלה מזה, אינם בגדר זה. ולכן מביא גם תחלת הכתוב "דרכי'" גו', שגם דרכי התורה – ענינם שלום (וכדמוכח בגמרא שם ש"שלום" קאי גם על "דרכי'" כנ"ל).

ועדיין חסר ההכרח שלא רק הכללות (דהדינים) שבתורה אלא ש"כל התורה" – ענינה שלום,

ומבואר זה בדיוק ל' הרמב"ם שהוסיף התיבה (והענין) "ניתנה" – נתינת התורה ולא התורה בפ"ע, קודם נתינתה.

ומבואר החילוק בשבת דכמו שהתורה בפ"ע, ה"ה "חמדה גנוזה" וצ"ל "תנה הודך על השמים" ולא ליתנה לבו"ד, וזה שניתנה (כל התורה) הוא מפני שצ"ל קיום עשרת הדברות כו' – כללות שנאמרו בסיני – וזה א"א כ"א למטה.

ובמדרש – מסתפק בסיום הכתוב, שבו עיקר הראי' (והענין) – "שלום".

ג. ומה שנ"ל יותר בפי' המדרש ובהקדם:

לכאורה – הכתוב המובא במדרש הוא ראי' לסתור לאמרו שהתורה לא נמשלה אלא בשלום,

שהרי מפורש בכתוב זה דרכי' דרכי נועם, היינו שנמשלה גם בנועם.

והביאור: צד השווה דהמדובר בגיטין במדרש וברמב"ם – שזהו בכל התורה בכללותה וזה נמשל רק בשלום, וכמש"נ וכל נתיבותי' שלום, משא"כ בדרכי' שלא נאמר כל.

וי"ל שעפ"ז תובן ג"כ סברת המקשן אימא כופרא אף שנאמר דרכי' דרכי נועם, כי מודגש השינוי בקרא זה עצמו דל"ק כל דרכי', אף שמסיים וכל נתיבותי'.

ד. והנה באם לא נדייק בגיטין כפל הל' כל התורה כולה (כנ"ל), כ"א כפשטות הסוגיא שמדבר בדיני התורה,

י"ל שמקורו דהרמב"ם ממדרש הנ"ל וכנ"ל.

ויש להוסיף בזה: מדייק במדרש שנמשלה התורה בשלום (ולא "נקרא" וכיו"ב),

שתועלת ונחיצות המשל הוא כשצריך הרב להסביר הנמשל לתלמיד ששכלו קטן ומביא משל מענין שהוא בערך שכלו הקטן דהתלמיד, וכמבואר בכ"מ במש"נ ותחת רגליו וגו'.

וזהו דיוק המדרש שנמשלה התורה, כפי שירדה מדרגת "חמדה גנוזה" ונתלבשה וניתנה (בל' הרמב"ם) כו' בעולם. וק"ל.

(משיחת ש"פ פינחס, י"ט תמוז , תשל"ב)


כללי פרטי. נדפסה בלקו"ש ח"ח ע' 347 ואילך, והושלמה ע"פ צילום האגרת.

פדה בשלום תער"ג המשך תער"ב ח"א ע' רכ.

רד"ה נחמו עת"ר סה"מ עת"ר ע' רכא ואילך (מהנחה). וראה גם שם ע' ריח (מ"רישומי דברים"). נעתק ב"היום יום" טו מנחם-אב.

בס' המאמרים ולאח"ז באג"ק שלו ח"ב אגרת שפו.

במכתב דלעיל אגרת י'תכג.

זכות אבות מסייעת ראה אבות פ"ב מ"ב.

וי"ל שזהו הטעם כו' ראה ג"כ תו"מ – התוועדויות חכ"ג ע' 105 הערה 10. ועוד.

סד"ה . . השי"ת סה"מ ה'שי"ת ע' 57. תרצ"ב ע' סג. וראה גם ד"ה זה תשכ"ד הא' (תו"מ – סה"מ תמוז ע' ח ואילך) והב' (קה"ת, תשס"ד).

שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם לשון חז"ל – ברכות ז, א. סנהדרין כז, סע"ב. פרש"י עה"פ יתרו כ, ד. תשא לד, ז. בחוקותי כו, לט.

וכמש"נ תהלים מה, יז.

בונה ירושלים . . מאה שערים ולאח"ז במאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקו.

כמ"ש ירמי' טו, א.

מיוסדים . . ואמהות פרש"י עה"פ (וראה תנחומא בלק יב. במדב"ר פ"כ, יט. זהר ח"ג רי, ב) – נתבאר בהתוועדות דש"פ חו"ב, י"ב תמוז שנה זו (לקו"ש חכ"ח ע' 165 ואילך).

תהלים עא הקאַפּיטל שהתחילו לומר בי"א ניסן השתא – ראה בהנסמן לעיל אגרת ט'תתקצז בשוה"ג.

תהלים צג הקאַפּיטל דכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שהתחילו לומר בי"ב תמוז השתא – ראה בהנסמן שם. וראה ד"ה הוי' מלך גאות לבש שנאמר בהתוועדות די"ג תמוז שנה זו (סה"מ תשל"ב ע' 206 ואילך).

הצ"צ עה"פ: יהל אור ע' שלח ואילך.

הוי' . . בשלום תהלים כט, יא.

שנאמר משלי ג, יז.

מאשר . . להענין קטעים אלו למו"ה ישראל זוסמן דבורץ, כפר חב"ד. אגרות נוספות אליו – לעיל חי"ט אגרת ז'שג, ובהנסמן בהערות שם.

הזכרונות נדפסו לאח"ז בספר זכרונות וסיפורים להר"י דבורץ.

להערתו בלקו"ת במכתבו: בלקו"ת פ' שלח לך אנשים וז"ל: ענין המרגלים שהיו "נשיאי העדה אנשי שם" כו', ומה טעם שלא רצו ליכנס לא"י. אבל בחומש נזכר הלשון הנ"ל רק בעדת קרח, ובמרגלים נזכר רק "ראשי בני ישראל המה" – אינו מובן להטעמים הנ"ל.

להערתו . . כלל קטע זה למו"ה חנניא יוסף אייזנבך. נדפס בלקו"ש חכ"ב ע' 291. אגרות נוספת אליו – לעיל אגרת י'לג (ע' מט), ובהנסמן בהערות שם.

בההדרן דמס' פסחים שנאמר בהתוועדות די"א ניסן שנה זו – נדפס בהגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים ח"ב ע' תנט (בהוצאת תשמ"ו ושלאח"ז). וראה גם לעיל אגרת י'שפב.

ההערה קאי עמש"כ שם באות ה' לדמות הא דנפטר הזבח בברכת הפסח שלאח"כ להא דנפטר ברכת שהחיינו שמברכין ברגל בקידוש. וראה גם בספרו "מחנה יוסף" על מס' שבת ע' ערב.

בברכה . . בפרט קטע זה למו"ה ישעי' הרצל.

ל"שלום בעולם" ראה גם לקו"ש חל"ט ס"ע 34 ואילך.

תנה . . השמים תהלים ח, ב.

כללות שנאמרו בסיני חגיגה ו, סע"א ואילך. סוטה לז, ב. זבחים קטו, סע"ב. ובכ"מ.

במש"נ משפטים כד, יו"ד.

יום שלישי קו האמצעי המבריח מן הכתר (רצון) מפנימיותו ועד המל' (מעשה) ובאופן דאינו משתנה (פדה בשלום, תער"ג).

ט"ו תמוז מילוי הלבנה (דחודש הגאולה) בשלימות (ראה שמו"ר פט"ו, כו. שו"ע יו"ד סקע"ט, ס"ב. רד"ה נחמו עת"ר).

כל . . יכונה מכתב בעל הגאולה לחגיגת י"ב תמוז הראשונה (נדפס בס' המאמרים תש"ח ע' רסג).

התבוננות הדרושה בארוכה קצת – במכתב דג' תמוז השתא.

עסק בתומ"צ . . גאולה הוא ראה תניא פל"א.

וכמחז"ל אין אבות פ"ו מ"ב.

ממחז"ל היו תנחומא ויגש ו. ולהעיר מלקו"ת ר"פ ויקרא.

ועבד מלך – מלך רש"י לך טו, יח (וראה שבועות מז, ב).

מדברי בעל הגאולה ס' המאמרים – קונטרסים ח"א קעה, ב.

באתחלתא דגאולה וי"ל שזהו הטעם שלא בירך את ברכת הגומל (כ"א לאחרי חזרתו מקאַסטראָמאַ לביתו), ובל' אדה"ז: אין לברך עד שיצא מהסכנה לגמרי (ברה"נ פי"ג, ה).

יהי . . יטשנו מ"א ח, נז. וראה סד"ה יהי ה' השי"ת.

שהיורש הוא במקום המוריש דשני טעמים בירושה: קורבה (וזהו גם בב"נ היורש), הוא כמו עצם המוריש ולכן אינו שינוי רשות וכו' (וזהו רק בישראל (ראה תוספתא ב"ק פ"י (ה', ח'). צפע"נ להראגאצאווי מילואים יג, א. מהד"ת יט, א)).

תחת אבותיך יהיו בניך שלכן אתי (גם) מכח אבוה דאבא (ב"ב קנט, ב). וי"ל שזה שייך רק מפני שהוא עצם המוריש (מעת הולדו (וי"ל דגם קודם לזה והא דאינו יורש (נדה מד, א) הוא מטעם אחר, ואכ"מ) ושוב א"צ לו), משא"כ מצד קורבה.

שבמעשים . . האבות להעיר מדיוק מחז"ל: מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב (תדא"ר רפכ"ה).

וכידוע בענין התשובה ראה אגה"ת פ"א. סה"מ להצ"צ מצות תשובה (רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב).

אדמו"ר הזקן בונה ירושלים סי' עא. מאה שערים לז, א. תו"א מקץ לו, ב. וראה סד"ה עתידין צדיקים ה'תש"ב [סה"מ תש"ב ע' 77].

נפש ל' רצון בבונ"י ומ"ש שם: כמו חשקה נפשי כלתה נפשי, אבל בתו"א שם ובכ"מ כמ"ש: אין נפשי אל העם. וראה הערה בסה"מ תש"ט ע' רכז.

תורת הבעש"ט המשך מים רבים סקי"ג. ס' המאמרים – קונטרסים [ח"ב] ע' תתיח [תט, ב]. לקו"ד ח"א ע' רכו. וידועה הראי' מעירוב תחומין דמקום שדעתו שם שם הוא מקומו (ראה שו"ע אדה"ז סת"ח: לפי שדעתו של אדם כו'). ובירוש' ברכות ספ"ו: הסיע דעתו כמו שהוא שינוי מקום.

כי מראש . . יתחשב בלק כג, ט. וראה זהר וביאוה"ז עה"פ.

דעם לבדד ראה לקוטי לוי יצחק לזח"ג חצ"ר, ב.

לבדד ישכון להעיר מאור התורה להה"מ עה"פ.

כמופת . . עוז תהלים עא, ז.

וכמחז"ל לבושו שמו"ר רפ"ח.

לבש . . התאזר תהלים צג, א. וראה רשימות הצ"צ עה"פ.

הוי' יברך את עמו בשלום לכאורה סיום זה אינו שייך כלל לדחז"ל בשמו"ר. וי"ל דעי"ז מתרץ דכיון שניתן להם עוזו דהקב"ה הרי אין כל אומה ולשון יכולים לעמוד בפניהם, ומתרץ שניתנה להם תורה – שניתנה לעשות שלום בעולם (רמב"ם סוף הל' חנוכה. ועפ"ז מובן בפשטות הש"ס ביצה (כה, ב), משא"כ להמפרשים שם, חדא"ג מהרש"א זבחים קטז, א ד"ה ה' עוז). ואמחז"ל (במדב"ר ספי"א. ואולי זהו מקור הרמב"ם הנ"ל והרי מביא ג"כ אותו הפסוק דלהלן) שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר וכל נתיבותי' שלום.

הביאור ע"פ קבלה – ראה לקוטי לוי יצחק (לאאמו"ר) לזח"ג (רסח, א).

במגיד משנה שם מציין לספרי (וכנראה הכוונה – עה"פ נשא ו, כו). אבל בספרי שלפנינו איתא רק "גדול השלום כו'" (ולא "שכל התורה כו'") – ולכן מסתבר (אף שבדוחק י"ל שגירסא אחרת היתה להמ"מ בספרי), שהציון של המ"מ הוא – כל' הד"ה זה – ל"גדול השלום כו'", כללות ענין גדולת השלום (אבל ל"מ כן באוה"ת להצ"צ (צויין בהערה הבאה)).

נט, ב.

ובאוה"ת להצ"צ עה"פ במשלי (ע' תקנג): ועי' רמב"ם סוף הל' חנוכה הי"ד שכל התורה והמגיד הראה מקום מהספרי והרי כ"ה בגמרא בגיטין.

נט, סע"א ואילך.

סנה' עא, א.

חולין סו, ב.

סנה' צט, ב.

שבזה דוקא מדובר ברמב"ם שם – כי בא בהמשך ל"שלום ביתו" ו"שלום בין איש לאשתו" שלפני זה שם. ועד"ז הוא בש"ס גיטין.

ראה רשימות הצ"צ עה"פ דרכי' דרכי נועם סעיף ד' (אוה"ת נ"ך ע' תקנד).

ראה פאה רפ"ב. אוה"ת שם ס"ד.

פח, סע"ב.

סוכה לב, א.

ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"א ה"ט. תו"א לך יא, ג. ובכ"מ.

יום כניסת כ"ק מו"ח אדמו"ר לבריתו של אברהם אבינו. ענינו – נתבאר בארוכה בההתועדות (נדפס בלקו"ש ח"י ע' 44 ואילך).