ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ג > תמז

ב"ה, ט"ז שבט, תש"ט

שלום וברכה!

בהערתו בתניא רפ"א "אמר רבה כגון אנא בינוני" - כפי רצונו, הנני כותב בזה מה שנלפענ"ד בפי' מש"כ בתניא:

א) בש"ס הנדפס, בע"י, ביל"ש לתהלים לו, בכת"י הש"ס וע"י שהובאו בדקדוקי סופרים לברכות (סא, ב), בפירוש ר"ח (נדפס בנספחים לאוצר הגאונים לברכות) - בכל מקומות אלו הגירסא בלשון רבים: "אנו בינונים" או "אנן בינונין". ולא מצאתי, לע"ע, חבר לאדה"ז בגירסתו "אנא בינוני" - לבד המשמעות דפירש"י על אתר שכותב "אם אתה מן הבינונים" - ולא כמ"ש בפיר"ח הנ"ל "אי אנן בינונין אנו לא שבק מר כו'".

ב) מש"כ רש"י שם "אם אתה מן הבינונים אין לך צד"ג בעולם" - אין נלפע"ד דיוקו דמר במכתבו, שאין אף צד"ג אחד בעולם - כי מנ"ל לאביי להחליט בפשיטות אשר אין בכל חברי רבה אף אחד שגדול מרבה? ובפרט שמחביריו היו רבי זירא הנקרא חריך שקי (עיין באריכות ב"מ פה, א. וראה ג"כ בסוף מאמר פורים תש"ח דר"ז הוא חכמה ורבה בינה), והאריך ימים (מגילה כח, א). ור' יוסף (עיין בסוף ברכות שר"י הוא ע"ד ר' זירא.

סיני עדיף) שהי' בעל יסורים (פסחים קיג), עניו ביותר (סוף סוטה), ונסתמא מפני יר"ש (ראה סה"ד בערכו. ר"ן פ"ק דקדושין). ועוד דכמה חכמים היו אז בא"י ואביי מקומו בבל - ואיך יפסוק מהותם מהו בהחלטה גמורה! - וכוונת אביי (גם לפירש"י) פשוטה שאם רבה ואלו שהם במדרגתו - (שזהו פי' "אנו" ולא כלל עם ישראל) - בינונים, א"כ כמה יהיו במדרי' צד"ג.

ג) כנראה במכתבו רוצה לפרש "לא שביק חיי" - שכיון שצדיק הוא יסודו של עולם הרי באין צדיק בארץ במילא כל ברי' לא חיי. ואיני יודע מה מכריחו לכל זה. ואני לומדו בפשטות, שהוא ע"ד לשון זה ממש הנמצא בב"מ (צב, א) "לא שביק איסי חיי לכל ברי'" שהכוונה שם, שרוב בעלי השדות וועלן האבן צרות. וגם כאן הוא עד"ז.

מאאמו"ר נ"ע שמעתי הפי' ב"לא שביק" זה - שהוא עפמרז"ל (ר"ה ח, ב) צדיקים נחתמים לאלתר לחיים. וכיון שאין צד"ג בעולם, הרי כל הבריות אין נכנסים בסוג זה.

וביותר ניחא ע"פ הפי' המוקף ברש"י שבע"י ש"משווינין לכ"ע רשעים" - שא"כ כל ברי' הוא מאלו (ר"ה שם) שנחתמין לאלתר למיתה.

ד) לכאורה מוקשה דיוק רש"י הנ"ל "אין לך צדיק גמור בעולם" - דכיון שרבה הוא בינוני, א"כ אף צדיק שאינו גמור אין לך בעולם. - וע"פ כהנ"ל ניחא, דהנה שיטת רש"י היא, דבסוגיא דידן עכ"פ, פי' צדיק היינו שזכויותיו מרובין, אבל לא שאין לו יצה"ר כלל (ראה רש"י ד"ה לבי שפי' הלל - שיש בידי לכופו). וצד"ג הוא שאין לו עונות כלל. וא"כ החילוק בין בינוני וצדיק שא"ג - הוא כחוט השערה. ולכן פשיטא לרש"י דע"ז אין שייך לומר בהחלט "דלא כו' לכל ברי'". ומפרש דכוונת אביי היא אצדיק גמור, שלא חטא מעולם. וק"ל.

ה) לכאורה אינו מובן למה מעתיק אדה"ז בתניא גם דברי אביי "לא שביק כו'", והלא קושיתו היא ממאמר רבה כגון אנא בינוני?

וי"ל דבזה מחזק קושיתו, דכיון דרואין בסוגיא דמקשין על המאמר דרבה ויודעין גדולתו, א"כ אף את"ל בדוחק דרבה טעה בעצמו מפני ענותנותו (עדמ"ש בחדא"ג שם), או שלא רצה לגלות מעלתו, עדיין הקושיא במקומה עומדת בנוגע לאביי, דלמה לו להקשות מצד הבריות, הול"ל בפשיטות ברבה גופא, דאאפ"ל שהוא בינוני מאחר שלא פסק פומא מגירסא.

ו) הל' בתניא "לא שבק מר חיי לכל ברי' וכו'" - למה מרמז בתיבת "וכו'", כיון שכבר נגמרו דברי אביי. ואם יש איזה רמז בזה, מפני מה לא פירשו, כמו שפירש שאר הקושיות?

וי"ל דע"פ כמה נוסחאות (ע"י. ר"ח. ועייג"כ חדא"ג) אחרי דברי אביי הגירסא היא: אמר רבה ידע אינש בנפשי' אי צדיק הוא. והוא מענה על קושית אביי. ותוכנו - שאין אחד יכול לדעת ברור מהנעשה עם השני, כ"א ידע אינש בעצמו.

ולפי הקס"ד בתניא, דצדיק היינו שמרובין זכויותיו, קשה דהרי רבה בעצמו וכן אביי ששמשו ונתגדל אצלו ידעו שלא פסק פומא מגירסי' - א"כ איך א"ל רבה תירוץ שיודע הוא בנפשו כו' - מה שראו הוא וגם אביי הפכו במוחש. ומה שלא כתב זה אדה"ז בפירוש, י"ל: א) מפני שאין הגירסא הנ"ל מוחלטת. ב) מפני שסו"ס זהו הקושיא דלקמן: איך טעה רבה בעצמו כו'. - ומחוורתא כבתרייתא.

תמז

נדפסה בקובץ יגדיל תורה ירות"ו גליון כו ע' 7 ובלקו"ש חכ"ד ע' 531.