ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ג > תנב

ב"ה, כ"ב שבט, תש"ט

ש"ב הרה"ג הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהורב"ש

שי'

שלום וברכה!

מכתבו עם המוסג"ב (מאמרו במכ"ע היומן, והעתק החלק שהשמיטו בעתון) הגיעני באיחור זמן. ומפני רוב הטרדות נתאחר ג"כ מכתבי, ואתו רוב הסליחה. ובודאי מסר לו הרה"ח הוו"ח וכו' מהורח"ה שי' מש"כ במכתבי אליו וגם הנדפסים בהוצאותינו שנשלחו (בחבילת הרח"ה) בשביל כת"ר, ובטח יאשר קבלתם. ואם ידפיס הערכה עליהם, או בכלל בהנוגע לפעולות קה"ת מל"ח וכו', וישלח לנו העתקה - ת"ח מראש נתונה לכת"ר ע"ז.

ואני ת"ל אשר סו"ס נגמרו ההכנות להו"ל גם את ספר פסקי דינים להצ"צ, ונמצא כבר בדפוס.

ובמענה על מה שהעיר באיזהו מקומן בהצ"צ, אחרי נתינת תודה על השבח ועל התהלה לפעולות "קה"ת" שבמאמרו, ואבוא על סדר מכתבו:

א) כבר בארתי בתחלת הערותי (בסוף שער המילואים) שבאתי בהם רק לציין את הכת"י והנדפסים שבהם נמצא החידוש או השו"ת של הצ"צ, ולהורות אם נמצאת השאלה גם בספרי המקורבים להצ"צ, שאז יש מקום לומר שהשפיעו השקו"ט זע"ז.

אבל לא היתה כוונתי כלל להביא דעות האחרונים בנדון שעליו דן הצ"צ, ומכמה טעמים. ומהם גם זה שרבו עתה ספרי המאספים לשו"ת ופס"ד, הערות כאלו קובעים מקום לעצמן וכו'.

ב) הערתו בשער המילואים חלק החידושים דף ל"ג ע"ב שורה שני' - שתיבת "שאינו" מיותרת - צדק בזה. והסיבה שגרמה לטעות המגי' היא כי מקטע זה לא הי' אלא כת"י אחד ושל מעתיק וכמ"ש בציוניי, וראיתי עתה שגם שם כתוב "שאינו".

ג) הערתו להנ"ל - שנמצא באריכות יותר בשו"ת הצ"צ - הנה ע"פ טעות לא באה בחידושים למס' טהרות הערה כעין זו הנדפסת לחידושי מס' מקואות (דף ל"ג סע"ג), אשר בעניני מקואות צריך להשוות את הבא במילואים למש"כ בשו"ת וחידושים על הש"ס.

*ג) שם (דף ט"ז ע"ב) בענין מזמור לתודה בעחה"פ דמצדיק הצ"צ מנהג המקום שנהגו לאומרו, משום דכל העוסק בתורת עולה אפילו בלילה ה"ז כאילו הקריב ביום - ומקשה כת"ר במכתבו ממש"כ הרי"ף דאסור להתפלל מוסף פעם ב' כמו דאסור להקריב המוספין פעם שני'.

ואיני רואה כאן קושי' מעיקרא, דהצ"צ בפירוש מנמק דבריו ממרז"ל כל העוסק בתורת כו', ואינו ענין לתפלת מוסף דהרי"ף (ופסוקי המוספין אינם עקריים בתפלת מוסף, כידוע). - ובמילא אין צורך למה שמחלק במכתבו דאמירת מזמור לתודה אינו מנוסח אנכה"ג כו'.

ואי קשיא - יש להקשות מהא דפרשת קרבנות, שאומרים אותה משום דכל העוסק בתורת כו', ובכ"ז דינה לאומרה ביום דוקא, וכדאיתא בשו"ע או"ח ס"א. ועוד יותר הו"ל להקשות מני' ובי', דא"כ יאמרו המזמור גם בחוהמ"פ.

אבל ברור דאין הצ"צ מביא הסברא דכל העוסק אפילו בלילה כו' אלא לסניף בעלמא, להסיר החילוק דלכתחילה ודיעבד, וג"ז - רק להצדיק מנהג שקיים כבר.

ד) מה שרצה לומר דמביאים תודה בעיוהכ"פ, הגם דאין מביאים קדשים לבית הפסול, משום דאפשר להאכיל לקטנים וכיו"ב - אאפ"ל כן, כי הבאה לבית הפסול נחשב לא רק המיעוט בזמן או מקום האכילה אלא גם מיעוט האוכלים, וכדאיתא בבכורות ס, ב וברמב"ם הל' פסוהמ"ק פ"ו ה"ו. ואדרבה, מלשון המשנה מע"ש פ"ג מ"ב משמע דמיעוט האוכלין חמור ממיעוט הזמן. - כן מה שר"ל שהוא מפני שמצוה לאכול בעיוהכ"פ - דוחק לומר דזהו כוונת הצ"צ דא"כ עיקר חסר מן הספר, גם מהו שמסיים: עה"פ שאני שא"א לאכול רק עד סוף ד' שעות ביום?

ה) מה שכתב דגם ממיעוט אכילת הלילה צריך להמנע - יפה כתב כי כן הוא בפירוש ברמב"ם הל' מעה"ק פ"י הי"ב ע"פ תוספתא דזבחים פ"י.

ואו) לפענ"ד אולי אפשר ליישב דברי הצ"צ, כי הצ"צ משתדל למצוא תירוץ (ולא להקשות קושיא) על הקושיא למה מביאין תודה בעיוהכ"פ (כי לא אשתמיט בשום מקום לומר דאין מביאין). ומחלק ומדגיש דבהבאת הקרבן לא היו נמנעים משום מיעוט הזמן דלילה, משא"כ בעחה"פ דנתמעט הזמן דיום. ובהסברת החילוק סמך על המעיין. - וי"ל שתים: א) בהקרבת הקרבן מצינו סברא דאין הזמן דלילה עושה שינוי, וכמו בדין דמלאת (עיין כריתות ז, ב ושם). משא"כ במתני' דזבחים (עה, ב) דממעט בזמן דיום. - ומכש"כ בנדו"ד דתודה בעחה"פ אשר - ב) כשנתמעט הזמן ביום עכצ"ל דזה משנה דין ההקרבה, דהרי פשיטא דאין להקריב ביום בשעת האיסור. משא"כ במיעוט הזמן דלילה - דמצד עצמו אינו שייך כלל להקרבה.

ומדגיש הצ"צ ד בהבאה לא היו נמנעין כו' דבזה גם סרה הקושיא מתוספתא הנ"ל.

ז) לכאורה צ"ע מפני מה לא חילק הצ"צ - דבעיוהכ"פ מצוה לאכול. וי"ל א. את"ל דאין מביאין קדשים לביה"פ הוא מדאורייתא (דמצינו גם בענינים מה"ת חילוק דלכתחילה ודיעבד ובפרט בקדשים. כמה מקורים ע"ז נסמנו בדרכי שלום למהרש"ם מברעזאן אות ע"א. ואכמ"ל). הרי האכילה בעיוהכ"פ אינה אלא מדרבנן (כמשנ"ת בשו"ע רבינו חאו"ח סתר"ד). ב. גם את"ל דאין מביאין כו' הוא מדרבנן אין מצות עיוהכ"פ להרבות באכילה כ"א לאכול. ועוד דבעיוהכ"פ ביהודא, וירושלים בכלל זה, היו אוכלין בשר עוף ודגים אבל לא היו מרבים בבשר בהמה (תוד"ה וכדברי חולין פג, א).

ח) ועדיין לברר, דלכאורה הו"ל להצ"צ לחלק בפשיטות דאם נמנע מלהביא תודה בעיוהכ"פ א"כ יהי' המזבח בטל בעיוהכ"פ מכל קרבנות הנאכלים. דאם לא יביאו קרבנות הנאכלים ליום ולילה, עאכו"כ דאין להביא אותם הנאכלים לשני ימים ולילה אחד. - משא"כ בערחה"פ דאינו שייך אלא ללחמי חמץ. - וי"ל דעפ"ז עדיין יש להקשות להיפך דנלמוד היתר הקרבת תודה בעחה"פ מהקרבת קרבנות הנאכלים בעיוהכ"פ. ולכן מחלק דמיעוט זמן היום שאני.

ואחתום באיחולי כט"ס

הרב מנחם שניאורסאהן

מאי ידיעתי את כתובתו אחרי הטלטולים דשנה זו הנני שולח מכתבי ע"י הרה"ח הררח"ה שי', ומטובו לאשר קבלת מכתבי זה.

תנב

חלקה נדפס בלקו"ש חי"ז ע' 481 וחלקה שם ע' 426, והושלמה ע"פ העתק המזכירות. הרה"ג... מהורב"ש: שניאורסאהן.

מאמרו: ראה לעיל ח"ב אגרת שצז ס"ט. אגרת שלאח"ז.

מהורח"ה: הבלין.