ספריית חב"ד ליובאוויטש

תפח

ב"ה, ימי הגבלה דחה"ש, תש"ט

הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהור"י שי'

שלום וברכה!

מכתבו נתקבל. ועל של עתה באתי להסג"פ את הקונטרס לחה"ש הבע"ל ובל"ס יזכה בו את הרבים.

ומענינא דקונטרס דא, אמרז"ל (ב"ב קמז, א) יו"ט של עצרת ברור (צח ולא מעונן) זרעו חטים. מר זוטרא אמר עצרת בלול (מעורב יום המעונן) זרעו חטים. ומסיים - דלא ברור ולא בלול אלא אפילו בלול ורוח צפונית מנשבתו זה הוא ברור (ומצליחין החטים).

והדיוקים רבים, עיי"ש בש"ס. ויל"פ בדרך אפשר, דהנה חטים דוקא הם מאכל אדם (פסחים ג, ב) ונתבאר ע"פ דא"ח בארוכה בדרושי ספה"ע ושבועות (בלקו"ת וכו').

והנה עיר פרא אדם יולד. ויצה"ר ונפש הבהמית אשר בו אקדמי' טענתי'. ואור לארבעה עשר, כשנעשה בר מצוה, בודקין את החמץ. ואח"ז שבאתדל"ע מצ"ע כי חפץ חסד הוא נותנין לו כוחות מלמעלה (נגלה עליהם ממה"מ) צריך לספור ספירת העומר שעורים מאכל בהמה. והתכלית הוא שסו"ס יהי' אדם דוקא, אדמה לעליון. שזה נעשה ע"י התורה, זאת התורה אדם. חה"ש הבא אחרי ספה"ע.

והנה בתורה יש שני הפכים: מצ"ע - באה היא בדרך אתדל"ע שלמעלה מאתדל"ת לגמרי, וירד הוי' גילוי עצומ"ה שאין אתדל"ת מגעת שם. וגם הבירור שלה הוא בדרך מלמעלמ"ט. אבל כוונתה הוא שיהי' דוקא בירורים ועבודה גשמיית, שלכן ניתנה דוקא לאלו שיצה"ר יש בם וירדו למצרים וכו' (שבת פח, ב). וכמבואר בכ"ז בארוכה בקונטרס המוסג"פ.

וזהו הרמזים במרז"ל בב"ב הנ"ל, ועל הסדר בדיוק: דיו"ט של עצרת עניני מורה על זריעת חטין דכל השנה איך תהי'. והולך ומבאר: יו"ט של עצרת ברור, דוקא צח, כי התורה היא מלמעלמ"ט ולא כתפלה. ורש"י שם מרמז בגלוי יותר, דזהו שייך לפסוק כעצם השמים לטוהר, שהוא בירור דאו"י דתורה מלמעלמ"ט, כמפורש בתו"א משפטים ע"פ זה.

מר זוטרא, דבר קטן הוויות דאביי ורבא (שהקשו טובא ותירצום. רשב"ם ב"ב קלד, א), אמר שבכ"ז צ"ל העבודה דוקא במקום שהוא בלול, מעורב - טו"ר - יום המעונן שאין השמש ומגן ה"א בגלוי לגמרי.

אמרי נהרדעי - שישבו על נהר מלכא (קדושין ע, ב) מלכו של עולם (עיין מגילה כט, א: שכינה עמהן כו' בבבל כו' בנהרדעא. ורמזו בברכות נח, ב שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא) - משמי' דר' יעקב (יו"ד דחכמה, אבל נמשך בעקב) אף דסו"ס צ"ל ברור, אבל אפילו בלול, שמתחיל העבודה במקום דתערובת טו"ר ורוח צפונית מנשבת, גילוי מלמעלה עליון ביותר שלכן עלי' העולם מתקיים והיא תדירה (ב"ב כה, א) ועיקר זמנה בחצות לילה אז היא לבדה (ברכות ג, ב. וכידוע בענין ויחלק עליהם לילה, גילוי ממה"מ בחצות לילה, ובכ"מ) וזהו מפזר את העבים, זה הוא ברור והחטים מצליחין כל השנה.

ויש להאריך, ואכ"מ.

באווי קבלת התורה בשמחה ובפנימיות

מ. שניאורסאהן

תפח

נדפסה בלקו"ש ח"ח ע' 268, והושלמה ע"פ צילום האגרת.

האגרת נשלחה לכו"כ (ראה הערה לאגרת תפא דלעיל).

בקונטרס המוסג"פ: סה"מ תש"ט ע' 152 ואילך.