ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ג > תקג

ב"ה, ט"ו תמוז, תש"ט

הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו'...

שלום וברכה!

במענה על מכתבו, ועל ראשון ראשון וכו':

א) במ"ש בלקו"א (ח"ב פ"ז) דיש ששגו וטעו והבינו הצמצום כפשוטו - אם היתה כוונת הטועים על הצמצום הא'?

פשיטא אשר כן הוא, וכל השקו"ט אם הצמצום הוא כפשוטו או לא הוא במ"ש בריש ע"ח אוצרות חיים ומבו"ש, אשר שם מדבר בצמצום הא', וכמ"ש ג"כ בפירוש ביושר לבב לר"ע חי ריקי (בית א' חדר א' פי"ד) ובכ"מ, וכן משמע קצת בלקו"ת (הוספות לויקרא ד"ה להבין מש"כ באוצרות חיים) ובכ"ד.

וזאת למודעי אשר אף שכאן ובאגה"ק מאריך רק בביאור הטעות דאין הצמצום כפשוטו, טעו עוד באחת, כי אמרו דהצמצום הוא בעצומ"ה וזה אינו, וכמו שנתבאר בתו"א ר"פ וירא, לקו"ת שם, בספר המצוות להצ"צ (כמסומן במפתח שם) ועוד.

ב) אם טעו בפירוש צמצום הא' שהוא קודם אצילות כל העולמות, א"כ למה אומר אדה"ז כאן: סילק עצומ"ה ח"ו מהעוה"ז, דוקא?

י"ל שני טעמים בדבר: (א) מה שהכריח את הנ"ל לפרש הצמצום כפשוטו, הוא זה דא"א לומר דלא סילק עצומ"ה מעוה"ז דא"כ נמצא הוא "גם בגשמיים השפלים הבלתי נכבדים ואף הנבזים" - ותפס אדה"ז התחלת ויסוד שיטתם. (ב) בשאר העולמות י"ל דלאחר הצמצום חזר והמשיך עצומ"ה, וא"כ אין להקשות מת"ז ומר"מ שמקשה לקמן, משא"כ בעוה"ז דא"א לומר דחזר והמשיך עצומ"ה כי א"א, לשיטתם, שימצא בגשמיים כו' הנ"ל.

ולא מבעי דבעולם האצי' יוכלו לתרץ דחזר והמשיך, אלא אפילו בהעולמות שבהם אין איהו וחיוהי וגרמוהי חד י"ל כך, וע"ד שאנו אומרים כך בנוגע להארת הקו בעולמות בי"ע.

ג) אם יש להנ"ל שייכות למש"כ אדמוה"ז באגה"ק סי' כ' שהארת הקו בקע את הפרסא?

- דרך אגב: לכאורה הי' צ"ל "בקעה כו' ומאירה" דהארה הוא ל' נקבה אבל כן הוא בהדפוסים שראיתי -.

לפענ"ד אינו שייך לנדו"ד כלל, כי לאדה"ז מעולם לא הי' הצמצום כפשוטו שצריך יהי' לתקן זה ע"י המשכת הקו, ובכלל הרי לכל השיטות אין המשכת הקו מבטלת ענין הצמצום, אלא רק שמתקנת איזה פרטים שנעשו ע"י הצמצום, ונותנת היכולת והאפשרות לבטל ענין הצמצום ע"י עבודה דתומ"צ וכו', וכמובן מביאורי דא"ח בענין הצמצום והקו, ומובן גם מהמשל "שע"י הצמצום נעשה חלל מקו"פ עגול והמשיך בו קו אחד דק", דפשוט גם במשל שאין קו יכול למלאות מקום עגול, ודוגמא מוכחת גם בנמשל: הקו מאיר גם באצילות ובכ"ז רק חיוהי וגרמוהי חד עם איהו, משא"כ היכלות ומלאכים דאצי', וכמש"כ באגה"ק ס"כ, משא"כ קודם הצמצום. ופשוט הוא.

ד) אם י"ל שע"פ הע"ח הארת הקו נפסקת באצי', וא"כ בי"ע נפרדים, ואדה"ז חידש שהארת הקו בקע הפרסא כו'?

יעוין ד"ה תקעו תר"ן (בהג"ה ארוכה סמוך לתחילתו) דמ"ש בע"ח (שער אבי"ע) ובשער ההקדמות (שער דרושי אבי"ע) דמי"ס דעצמות האורות דאצילות נעשו י' ספירות של עצמות דבריאה - אפ"ל דזהו מש"כ באגה"ק דהארת הקו בקע כו', וא"כ אין זה חידוש אדמוה"ז, ואולי כוונתו דאדמוה"ז חידש פי' זה בע"ח, כי אפשר לפרש גם באופן אחר עיי"ש בע"ח.

ובכל אופן, גם לולי הבקיעה, אאפ"ל דבי"ע נפרדים, כי הקו מלובש בכל סדר ההשתלשלות, וכמ"ש ג"כ באגה"ק שם על אתר: הקו בעצמו המלובש בסיום וסוף נה"י כו' המסתיימים במלכות דעשי', והוא בע"ח שמ"ג בהקדמה ובכ"מ ולקמן באגה"ק מציין לס' הגלגולים ע"ד אופן ההתלבשות, וכבר ביאר החילוק בד"ה שמח תשמח (תרנ"ז קרוב לסופו) דבאצילות הקו הוא בגילוי אבל בבי"ע - הוא בהעלם.

ה) אם יתום יתחיל להניח תפילין במלאת לו י"ב שנה?

מנהג זה מצאתי מובא באחרוני האחרונים בס' פנות הבית (לרצ"י מיכלזאהן) סי' פ"ה מביאו בשם מנהג העולם, ושאומרים העולם שהטעם הוא כדי לזכות את המת (וצע"ק מה זכות בזה שעושה דבר שאינו שייך לזה, ואפילו לא משום חינוך, משא"כ בקדיש. ועוד דבקדיש בני חיובי עונים אמן וכו' ושומעים איך שמצדיק הדין וכו'. וי"ל בדוחק).

עוד מובא טעם שכיון דחסרים הדואגים עבור הבן, או עכ"פ אחד מהם לכן צריך ללמדו בעוד מועד (ולכאורה אין זה לימוד קשה כלל, שצריך בזה השתדלות יתירה) - ומה שמקדימים לי"ב שנה דוקא, י"ל שהוא עפמ"ש בפמ"ג סוסל"ז - ובספה"ב הנ"ל מוצא לזה מקור בגיטין (נב, א) דאפוטרופוס לוקח תפלין ליתום, וביתום בן י"ג דגדול הוא (ריב"ש סי' תס"ח, שו"ת מהריב"ל ח"ב פט"ו), דצריך לתת להם רצון מורישם (חו"מ סר"צ סט"ז) ועכצ"ל דבגיטין מדבר בקטן קודם י"ג שנה. ומובן דראי' קלושה היא, וי"ב שנה מנלן כלל?! אבל כן כתב בספר הנ"ל דמכפות תמרים לסכה (מב, א) משמע דגם יתום יתחיל בי"ג שנה.

ובערוך השלחן (או"ח סו"ס ל"ז) כותב דאין נכון לעשות כן כיון שצריך ליזהר בקדושת תפלין, מוסיף על זה באות חיים להרבי ממונקטש (סל"ז סק"ה והובא גם בספר מנהגיו הנקרא דרכי חיים ושלום) שבכלל לא יתחילו להניח אף יום אחד קודם מלאת י"ג שנה, ואפילו יתום.

והנה פשט המנהג ללמד הנערים הנחת תפלין ב' וג' חדשים קודם י"ג שנה והביאו אדה"ז בשלחנו ססל"ז. ולפי ענ"ד עפכהנ"ל, אם אין טעמים ברורים במקרים מיוחדים להיפך הרי גם ביתומים הבו דלא לוסיף על זמן לימוד דשאר נערים ובזמן שהוא רוצה ללמדו הנחת תפלין מוטב שילמדו תומ"צ. - ומלבד טעמים הנ"ל יש לחשוש ג"כ שיצרפו אותו למנין וכיו"ב - גם יש לצרף לסניף שלא להקדים ביתום כיון שאין אדה"ז מביא זה בש"ע שלו, - וטעם גמור אינו, כי, כמדומני, נזהר אדה"ז וממעט בהבאת דינים מחודשים שלא הובאו בפוסקים שקדמוהו, וע"ד מנהג הרי"ף והרמב"ם כידוע בכללי הפוסקים,

- ומבית רבנו: כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א התחיל להניח תפילין - בצנעה - ובברכה בשנת תרנ"א במלאת לו י"א שנה.

ו) אם בנוסח בריך רחמנא כו' יוצאים ברהמ"ז דאורייתא?

כל ג' הברכות הם מן התורה ובריך רחמנא אינו מחליף בדיעבד, אלא ברכת הזן (ברכות מ, ב). ופשוט ומוכרח גם מהא דאיבעי אולי נשים פטורות מבה"ז מפני שאינם בחלוקת הארץ בברית ותורה - שכולם הם בברכת שני'.

וזאת למודעי, אשר כבר פסק אדה"ז (בברה"נ פי"ג ס"ד) דבנוסח הנ"ל צריך לומר: רחמנא אלקנא מלכא דעלמא, וכדעת ר"י (ברכות רפ"ט, הובא בט"ז ובאה"ט או"ח ר"ס רי"ט), וברכת הנהנין בסידורו בתרא הוא לגבי השו"ע (סקפ"ז ס"ד) ששם לא כתב "אלקנא", "דעלמא". - ופשוט דאין לחלק בזה בין ברכה לחברתה.

ז) אם לענות אמן אחר הברכות שהתלמידים אומרים אותם דרך לימודם?

גמרא מפורשת היא (ברכות נג, ב) ונפסק בטושו"ע באין שום פקפוק דאין עונים, ואיני מבין במה נסתפק.

ח) כשמלמדים לתלמידים בני חיובי הברכות וכיו"ב - אם מותר לבטא האזכרות בעת הלימוד, גם שלא בעת החיוב?

בגמרא וטושו"ע שם מבואר דמותר לבטא וללמד בלימוד לקטנים, מוכח מזה דמצד המלמד אין בזה איסור, והטעם מפני שהוא דרך לימוד, ואדרבה, מצוה עושה, ושננתם לבניך. וא"כ לכאורה, ע"א כו"כ דאין איסור מצד התלמיד, כי ת"ת דעצמו עדיף, כי הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם (קדושין כט, ב. הלכות ת"ת לאדה"ז פ"א ס"ז, עיי"ש). אבל מפורש הדבר לאיסור.

במה ששינה רבנו הזקן בלשונו הזהב מלשון המג"א וש"ע או"ח סרט"ו סק"ה שהמג"א כתב ד"גדול בשעה שלומד הברכות בגמרא" אינו אומר, אבל רבינו כתב שם (ס"ב) ש"אסור לגדול המתלמד" היינו שלומד הברכות (ופירוש המג"א צ"ע דלדידי' לא גדול דומיא דקטן, ואכ"מ).

וי"ל דיסוד רבנו הוא, ממ"ש בגמרא שם תינוקות ולא תלמידים סתם, והטעם בזה י"ל, דכיון דאפשר ללמדו בעת החיוב, אין לעשות זה, עכ"פ מדרבנן, בזמן הפטור, משא"כ קטן דבכל עת פטור הוא, ואף דעונין אמן אחר ברכות קטן אף דאין עונים בשעה שלומדם, הטעם בזה הוא משום חינוך, ובחינוך משותפים האב, שהוא מחויב לחנך, והקטן שהוא המתחנך, אבל אין זה ענין להתיר עי"ז לזר שאין חינוכו עליו להוציא ש"ש ולכן אין לחלק בזה בין בזמן שהקטן מתחנך או לא, וכיון שהותר הותר גם לאב. כן אפ"ל ודוחק קצת.

ט) אם נותנים לקטן להחזיק ס"ת אחר הגבה וכיו"ב?

כן ראיתי נוהגים באין מוחה ומפריע.

י) אם יש חילוק באמירת יגמה"ר ביחיד בין תפלת שחרית, מנחה, או סליחות?

לא ראיתי ולא שמעתי מעודי שום חילוק, ונפסק הדין סתם בשו"ע סתקס"ה ס"ה. - וסידור תהלת השם השלם הוא פוטוגראפיה מסידור שקדמו, ולא הספיק הזמן להגיהו כדבעי.

יא) אמירת ח"ק שאחר קרה"ת במנחת שבת, מתי יתחילו?

עיין בשער הכולל פכ"ט. אבל מנהגנו ע"פ הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר להתחיל לומר ח"ק קודם וקרוב לסוף הגלילה, ולמהר בהגלילה ואמירת יהללו באופן שיסיימו הח"ק אחר הכניסה, ועכ"פ להסמיכו לתפלה בכל האפשרי.

יב) נתקבלה עתה הפוטו ששלח בשביל ס' התמונות להיות לזכרון בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, ולהעיר ממש"כ אדה"ז באגה"ק סכ"א בענין הזריזות, ולדייק בל': בזריזות (וישכם אברהם) - נפלאה (י"ל דמרמז ע"ז מה שבעצמו חבש חמורו) - להראות - (גם לאחרים למען יראו וילמדו, ראה במאמר י"ב תמוז דעבודת הבע"ת הוא עם אחרים, וי"ל דאברהם בענין העקדה הוא עבודה היפך מהותו, עתה ידעתי כי ירא גו', דזהו החילוק דבע"ת וצד"ג) - שמחתו וחפצו - (פני' הרצון תענוג, וראה בסוף המשך חה"פ תש"ט בענין שמחה ועונג).

יג) בטח ידוע לו מרצון כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א לקבל ולרשום סיפורי זקני החסידים ותולדות ימי חייהם, ומהראוי שירשום ימי חיי אביו וכיו"ב, ולשלוח למערכת אוצר החסידים לאוסף הזכרונות וכן לעורר את המושפעים מאתו עד"ז.

בטח יאשר קבלת מכתבי זה.

בפ"ש כל החבורה תחי'.

תקג

חלקה נדפס בלקו"ש חט"ו ע' 471. חלקה בח"ט ע' 256. חלקה בח"ט ע' 268. חלקה בח"ט ע' 255. חלקה בח"ט ע' 285. וחלקה בח"י ע' 206. והושלמה ע"פ העתקה. הצמצום כפשוטו: ראה בפרטיות לעיל ח"א אגרת יא. בהמשך לזה - לקמן אגרת תקכז.

פשט המנהג: ראה ס' המנהגים-חב"ד ע' 4.

אמירת ח"ק: ראה ס' המנהגים-חב"ד ע' 34.

ס' התמונות: ראה נספח לאגרת תצט.

לרשום.. אוצר החסידים: ראה גם לקמן אגרת תקטז.