ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ג > תקד

ב"ה, י"ח תמוז, תש"ט

הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ חו"ב וכו'

מהורש"י שי'

שלום וברכה!

מכתבו הגיע. וזה עתה קבלתי ספרו המועדים בהלכה מהד"ת. ות"ח חן על תשורתו זו. וכבר אמרתי על ספרו זה, אשר, נוסף על מה שמפורש בו, ואולי עוד יותר ע"ז שמפורש, יש למצוא ע"י המראי מקומות שניתנו בעין טובה וביד רחבה בשולי הגליון.

ובמה שהעיר והקשה על מנהגנו המובא בה"היום יום" א' תשרי תש"ד: יהי רצון שעל התפוח - אחר הברכה וקודם האכילה.

הנה בכל ר"ה ור"ה ראיתי את כ"ק מו"ח אדמו"ר נוהג כן. שאלתיו אם זהו ממנהגי הנשיאים דוקא, או מנהגי כל בית רבי, או הוראה לרבים ג"כ. וענני שזהו שייך לכל, ושאוכל לפרסם הדבר - ולכן הכנסתי ההוראה ב"היום יום".

טעם על השינוי ממש"כ בשו"ע אדה"ז, לא אמר לי, אבל סיפר שכך הי' עושה כ"ק אדמו"ר נ"ע.

- (והוא הדין לחידוש, ויותר גדול הוא בעיני, המועתק ב"היום יום" שם, שבהדה"נ מסיימין: של יום הזכרון. ושקו"ט בזה - עפ"י סיפורו של כ"ק מו"ח אד"ש - הרב רפאלאוויטש מקרעמענטשוג עם כ"ק אדמו"ר נ"ע. וכ"ק אדנ"ע א"ל שזהו מעשה רב דבית רבי).

* * *

ומה שנלפענ"ד בזה, ובהקדים אשר גם להמג"א רק לכתחילה יאכל ואח"כ יאמר, אבל בדיעבד לא חשיב הפסק, - הנה במג"א על אתר (סתקפ"ג סק"ב) הביא, אשר במ"צ כתב שאומר תחילה ואח"כ אוכל. כן הובא בשד"ח (אס"ד ר"ה ב' ד) שכ"כ בחמדת ימים.

ואין הספרים מ"צ וחמ"י תח"י לעיין בהם.

ואף שאדה"ז בשו"ע שלו פסק כדעת המג"א החולק על המ"צ, הרי בכ"מ חזר בו ממש"כ בשו"ע, וכמו שנראה בסידורו, ובנדו"ד מוכח כן ממנהג בית רבי.

וראה בשו"ת דברי נחמי' חאו"ח רסכ"א שכתב על אדה"ז שידוע "שבשו"ע נדחק הרבה שלא לדחות כל דברי האחרונים ז"ל (בפרט המ"א) משא"כ בסוף ימיו שהוסיף חכמה העמיד ע"ד לחלוק עליהם אפילו להקל בכל מה של"נ לי' (וכידוע שבפי' שמעו ממנו ז"ל שחזר בו במה שנתן נאמנות להמ"א יותר מדאי) בפרט בדבר שהמציאו מד"ע כו'". ועייג"כ שו"ת צ"צ חאו"ח סי"ח ס"ד עד"ז.

ועפמ"ש בשער הכולל בתחילתו, דבאין הלכה פסוקה, הנה אף שהכריע בשו"ע בנטי' להפוסקים, הכריע בסידורו, שזהו משנה אחרונה שלו, בנטי' להמקובלים - גם בנדו"ד אפ"ל כן ועפ"מ שהביא בשד"ח טעם ע"פ רוחניות הענינים להקדים היה"ר לאכילה, ובפרט, שכנ"ל, גם לדעת המג"א, רק לכתחילה צריך להקדים האכילה (ול' אדה"ז בשו"ע תקפ"ג ס"ג צע"ק), וכדאי טעם הנ"ל לעשות הלכתחילה כדיעבד.

* * *

ומה שנלפענ"ד טעם המובחר ופשוט, ע"פ נגלה, להקדים היהי רצון להאכילה, הוא כדי שיהי' היה"ר סמוך לברכת הפרי, ותהי' הפתיחה דברכת בפה"ע שייכת גם אליו * (שמטעם זה ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך - פסחים קד, ב).

ואם ביה"ר דתפלת הדרך שברכה היא, בכ"ז אמרו שטוב להסמיכה לאיזה ברכה כדי שגם בתחילתה תפתח בברכה (שו"ע רבנו או"ח סק"י ס"ז. ועייג"כ ס"ו ס"ז),

עאכו"כ דיה"ר זה טוב לסמכו לברכה, ובפרט לברכות התפוח מתוק המשמש סימן לבקשת היה"ר גופא, ויתוסף כחו ותקפו.

דכיון שאין בידינו להוסיף ברכות שלא נזכרו בש"ס וגאונים, עכ"פ הסמיכו היה"ר להברכה, שיהי' לו מעין תוקף ברכה. וכיון דא"א בע"א, הוי כדיעבד.

עוד סניף י"ל להקדים אמירת היה"ר ככל האפשרי - כי הרי כל אכילת התפוח הוא לסימן טוב, ובמילא צריך זהירות יתרה דלא ליתרעי מזלי', והוא כמרז"ל בברכות (נו, ב) הרואה כו' ישכים ויאמר כו' קודם שיקדמנו כו'.

- ואין להקדים היה"ר גם לברכות הפרי, כמו שאין מקדימין ברכת הסוכה לברכת המוציא (שו"ע סו"ס תרמ"ג). -

ובנדו"ד כל שכן שאין להקדים מפני טעם נוסף - שלא יקדים בקשת צרכיו לשבחו של מקום.

ויש לחזק טעמים אלו ע"פ הידוע (שו"ע אדה"ז סתקפ"ב ס"ז) דבימים האלו שהם ימי דין צריך לדקדק כו' אף שבשאר ימות השנה אין אנו חוששין.

* * *

ומה שהקשה כת"ר דאף את"ל שמאיזה טעם צ"ל היה"ר קודם האכילה, הרי אפשר שיאכל תיכף לברכה ויאמר היה"ר ויאכל עוה"פ.

- בשד"ח הביא פשרה זו משו"ת אורח חיים סו"ס ג' ומס' מאמר מרדכי. ואינם תח"י. -

- ובשד"ח הביא מספרים עוד עצה, לברך ולטעום מפרי אחר ואח"כ לומר היה"ר ולאכול התפוח. ועפמ"ש לעיל לא יועילנו זה, כי הדיוק הוא להסמיך היה"ר להברכה. -

ומובן מנהג בית רבנו ואנ"ש.

וע"פ מנהג זה מדויק ג"כ לשון רבנו בסידורו בענין אכילת התפוח, שכתב:

וצריך לברך בתחלה ברוך כו' בפה"ע ואח"כ יאמר כו'. - דלכאורה "בתחלה, ואח"כ" מיותר.

ועפהנ"ל י"ל הכוונה שמחדש בזה: בתחלה דוקא, דיש סברא שיאמר היה"ר ואח"כ הברכה. גם מרמז שזהו התחילה דכל הענין גם דהיה"ר, ואח"כ - תיכף אחרי שיברך.

* * *

וצע"ק, דפשרת כת"ר והס' הנ"ל, דיטעום ויאמר היה"ר ויחזור ויאכל, יש לה מקום בסו"ס תרמ"ג בברכת לישב בסוכה, עכ"פ למצוה מן המובחר. ובפרט דלברכת הסוכה צ"ל אכילה כביצה דוקא (משא"כ ביה"ר דתפוח דאין לה שיעור) ומפני מה אין עושין כן.

* * *

מוסג"פ הוצאותינו האחרונות קונ' לחג הגאולה וקובץ 11 שע"פ סיבה נתעכב ע"ע בביה"ד.

בהערתי הא' שבקונטרס לא העתקתי מה שהובא בספרו (ע' סח) בשם הראגאצובי מקור לפסק הרמב"ם (ודלא כמשמע מתוס' סד"ה חוץ ב"מ נח, סע"ב) דבע"ת גדולים מצד"ג מהא דקדושין (מט, ב): ע"מ שאני צדיק אע"פ שהוא רשע ספק מקודשת דשמא עשה תשובה. וא"כ עכצ"ל דבע"ת גדול מצד"ג, ובכלל מאתים מנה.

ולא העתקתיו כי תמי' היא בעיני, דהרי גם בהטעה לשבח אינה מקודשת. ועוד דאף אם הוא לשבח בענין שכר ועונש, נהפוך הוא לענין טבע האדם, דבע"ת סורו רע וכו' (להעיר מלקו"ת ואתחנן ד"ה וזאת המצוה סס"ג). ובקדושין ל"ק כלל דהרי מקדים שם בברייתא: אין אומרים כרבי אלעזר בן חרסום כו' אלא כל שבני עירו מכבדין אותו כו', ובל' בנ"א גם בע"ת נקרא צדיק (בשם המושאל עכ"פ).

והשי"ת יהפוך - כענין ומעלת התשובה שמהפך זדונות לזכיות מקללה

לברכה - ימים אלו לששון ולשמחה בב"א.

באיחולי כט"ס ופ"ש

הרב מנחם שניאורסאהן

נ. ב. את המחזור עם פי' מעגלי צדק שכנראה זהו ר"ת מ"צ שבמג"א לא מצאתי אבל ראיתי מחזור עם פי' הדרת קודש, שלתוכו נכנסו רוב המנהגים ממ"צ הנ"ל וז"ל: וראוי לברך על התפוח בפה"ע ואח"כ אומר תחדש עלינו שנ"ט ומתוקה ואוכל התפוח בדבש.

מעג"צ נדפס בפעם הא' בויניציא שנת שכח ובו "מנהג פולין פיהם ומעהרין רייסין וליטא". וא"כ הרי שמנהגנו הוא מנהג ישן נושן.

זה עתה באה לידי רשימת מנהגי בבל (בספר מסע בבל מאת דוד סלימאן ששון, ע' רכ"ב) ונוהגים כמנהגנו לאמר היה"ר בין הברכה והאכילה.

ומדי דברי: טעם לקיחת תפוח דוקא כתב מהרי"ל - הובא בד"מ - לרמז על חקל תפוחין קדישין.

ולכאורה הול"ל דמרמז לזח"ג (קלג, ב) דכתב דמיני' - תפוחין דלעילא - חיי. ומזח"ג עד, א.

ובשני המקומות מדבר בתפוחים ולא באתרוגים (תוד"ה פריו שבת פח, סע"א) כי משבחו בטעם מתוק ובג' גוונין.

- ואולי עדיפא למהרי"ל רמז הנ"ל כי בר"ה הוא בנין המל' שהיא חקל ת"ק, משא"כ תפוח שהוא מחולק משאר פירות דשייך לז"א דוקא ולא למל' (זח"ב טו, ב).

וראה ג"כ טעם אכילת תפוח דוקא מרבנו הצמח צדק בפלח הרמון ח"א סא, ד.

* * *

אחרי הדפסת הקונ' מצאתי בס' רה"ג (ירות"ו, חצר"ת) ע' 74 מובא דר' נטורנאי גאון (גנזי קדם ח"ד כז. וראה אוצה"ג שבת סי' שנא) ס"ל בכלל דופליגא דהלכה כראשון היפך מדעת רס"ג (עיין זוכר ו' כא) המובא בהערתי.

תקד

חלקה נדפס בקובץ ליובאוויטש גליון י"ג ע' 99. לקו"ש ח"ט ע' 371. ס' המנהגים-חב"ד ע' 104. ובקונטרס בפ"ע (מימיוגרף) בהוספת כותרת "במענה על בקשת רבים ניתן בזה העתק המכתב המבאר מנהגנו לאמור, בליל א' דר"ה, היה"ר שעל התפוח קודם לאכילה". וחלקה בלקו"ש חי"ד ע' 363.

מהורש"י: זוין. אגרות נוספות אליו - לעיל תפה, ובהנסמן בהערות שם. לקמן תשכא.

תשסב.

המועדים בהלכה: ראה לעיל שם.

*) לאחר זמן: וי"ל דמטעם זה אמרו (ברכות יז, ב) היה"ר כד מסיים צלותי' דוקא. דאי משום שאל תהי' תפלתו קבע, כמ"ש בשם הצל"ח, צע"ג דהרי אחרי שאמרוה איזה פעמים שוב גם ההוספה נעשית קבע. - גם הו"ל בשמע קולנו ולא לאחר התפלה.

קובץ 11: קובץ ליובאוויטש גליון 11, שנתעכבה הדפסתו חורף תש"ו ע' קיץ תש"ט.

ראה לעיל אגרת תח, ובהנסמן בהערות שם.

בהערתי הא' שבקונטרס: סה"מ תש"ט ע' 183.