ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ג > תקי

ב"ה, כ"ה תמוז, תש"ט

הרה"ח והרה"ג הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהר"א

שי' שטערן

שלום וברכה!

מכתבו קבלתי, ואף שכנראה לא פירשתי כוונתי יפה לפני הרה"ח וכו' וכו' מהורמ"ז שי' הלוי, בכ"ז אחרי שהכל תלוי במזל (תיקון נוצר חסד, חסד לאברהם) ואפילו (זח"ג קלד, א) ספרים (לרמז ע"ד הצחות מיו"ד סו"ס ע"ר. ער והנעירתו מסכת (עירובין נג, ב)) בודאי כן היא המדה. והגיעוני שני ספריו עדות בישראל וקבוצת כתבי אגדה. ת"ח על המשלוח ומוסג"פ המחאה. ויה"ר אשר יקויימו בו ברכות כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א על מילואן. ואבוא בזה באיזה הערות בעברי בין דפיו, ונשען על מרז"ל (ב"מ פד, סע"א) הוה מקשי לי' כו' וממילא רוחא שמעתא כו' אטו לא ידענא דשפיר קאמינא.

א) בתחילת ספרו עדות בישראל (ע"א), דעבודה דאכילת תרומה תדחה ק"ש בזמנה, ומביא ראי' מיומא לז, ב דאנשי משמר ומעמד מקדימין ומאחרין.

ואינה ראי', דבאנשי מו"מ בשניהם א) אין מקום לחשש דלא יקראו ק"ש כלל, דהדחי' יש לה קצבה, ב) אין דרך אחר כ"א להקדים ולאחר, דבלאה"כ הרי לעולם לא תתחיל העבודה בביהמ"ק בזמנה, משא"כ כשמקדימין ומאחרין הרי אפילו אנשי משמר ומעמד אלו עצמן בשבוע הבא קורין שמע בזמנה - משא"כ באכילת תרומה.

וגם סברתו מצ"ע לפענ"ד אינה, כי איסור האכילה בזמן ק"ש ות"ע אינו איסור מצד עצמו (כמו בתפלת שחרית) כ"א גזירה שמא עי"ז יסובב אשר ישן כל הלילה. וא"כ מאי נפ"מ אם השינה באה ע"י אכילה דרשות או דמצוה - (אין כאן ענין להתחילו בהיתר, כי, לסברתו, ה"ז ענין דקבעו חכמים לכתחילה דכל כהן שטהר אוכל תרומתו בזמן ק"ש).

ועפי"ז, דכיון דאסור לאכול מפני חשש שינה אין לחלק בין אכילה דרשות ומצוה, מובן ג"כ הא דמקדימין ת"ע גם לסעודת שוי"ט, וביחוד דמקדימין ק"ש ותפלה גם למצה ופת דליל א' דפסח וסוכות, דלכאורה קשה דהן מן התורה, זמנן כל הלילה, ופת הנ"ל, לכמה פוסקים, אינה, מה"ת, אלא עד חצות. וראה ברכות כז, א.

ב) שם דתרומה מונחת במקום השמור. המנהג הי' דכל ביתו וכליו וכו' של כהן כן הוא. יעוין סוף חגיגה (אלא שבתרומה יש גם חיוב שמירה).

ג) שם הכנה דמצוה כמצוה - יש מעירין ממכילתא דרשב"י לשמות (יב, כח) וילכו ויעשו ליתן להם שכר הליכה כשכר עשי' (משא"כ במכילתא שהובאה ברש"י שם).

ד) ער"פ בתחילת הערותיו על השו"ע אמירת פסוק שמע ישראל - יעוין שע"ת ס"ו.

ובשו"ע רבנו הזקן סו"ס מו מעתיק פרשת שמע ישראל.

ה) עש"ן בתחילת הערותיו על הרמב"ם יסוה"ת רפ"ה בכס"מ. מתרץ הקושיא מרחב"ת וריב"ב - דת"ת וסמיכת חכמים שאני דבזה תלוים כמה גופי תורה. וצ"ע כוונתו א) דא"כ גם על זה צ"ל יהרג ואל יעבור. ועוד יותר דכיון דבזה ממילא נשכחים גופי תורה, אין נפק"מ למאי מכוון העכו"ם להנאתו אם לאו. ב) באם רוצה לתרץ לדעת הר"ן דס"ל דבמ"ע יעבור, הנה סברת הר"ן היא דבלא"ה יכולים לבטלו, וא"כ מאי יועיל במס"נ שלו. וא"כ בת"ת וסמיכה ג"כ שייך זה.

ו) בספרו קבוצת כתבי אגדה בתחלתו (עכ"ה) לענין שמו של משיח שנזכר במדרש זרובבל בשם נחמי' בן חושיאל, ומפרשו ברמז מל' בעתה אחישנה וכו' וע"ד מנחם בן חזקי',

להוציא מלב הקוראים את ספרו בשטחיות, צריך להוסיף שנחמי' בן חושיאל (נזכר מלבד הנ"ל גם במדרש תילים סו"ס סמך. ובמדרש אותות משיח הועתק במד' תלפיות) הוא משיח בן יוסף, ומשיח ב"ד נקרא במד' זרובבל בשם מנחם בן עמיאל.

ז) שם ע' ל"ה. דקושית מסובין הוסיפו לאחר החורבן (עד"ז כתב הגר"א) ראה רמב"ם הל' חו"מ פ"ח הל' ב שקושיא דמסובין הקשו ביחד עם קושית צלי, היינו בזמן שהקריבו הפסח.

ח) שם עמ"ב. מקרר מלימוד פנימיות התורה! ולא היתי מאמין זה לולא ראיתי זאת בפירוש. והיאומן כי יסופר, אשר איש מקושר לגזע הריזינאי, מביא כמה פעמים בספרו ד"ת ומופתים מהבעש"ט ותלמידיו, וא"כ בטח יודע מאגה"ק של הבעש"ט שהמשיח א"ל שיבוא כשיפוצו מעינות הבעש"ט חוצה - ואחכ"ז כותב ומדפיס לרבים, אשר כל מי שלא הגיע לזה אשר "יערה עליו רוח ממרום להתנהג בקדושה וטהרה ופרישות יתרה" לא ילמוד אלא בנגלות התורה.

והגע בעצמך: האריז"ל אמר (כמו שהביא רבנו הזקן בשמו באגרת הקודש סכ"ו) דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה. רעיא מהימנא הוא משה רבנו אמר (זח"ג קכד, ב) ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ס' הזהר יפקון בי' מן גלותא ברחמי (ועייג"כ ת"ז סוף ת"ו). הקב"ה מגלה מסתורין שלו ע"י הבעש"ט תלמידיו ותלמידי תלמידיו וגם בדורותנו אלו, ובלבד שתבוא הגאולה, חרות מיצה"ר ושעבוד מלכיות, ושכ"ז יהי', כנ"ל ברע"מ, ברחמי, וכל אשר ההשפעה בידו צריך הי' לצעוק בקול פנימי: אחב"י חוסו על עצמכם ועל כלל ישראל והפיצו תורת ודברי אלק' חיים. ולהודיע ממש"כ ר"ח ויטל בהקדמתו לשער ההקדמות שעי"ז הוא עכוב קץ הגאולה, היינו שמעכבין עי"ז את עצמו את כלל ישראל וכביכול את השכינה בגלות.

ותמורת זה נדפס, אשר לע"ע יש לחכות ולהסתפק בלימוד הנגלה, וכשיפנה ויערה עליו רוח ממרום ויתנהג בקדושה ובטהרה ופרישות יתרה אז יתחיל בלימוד פנימיות התורה!

האומנם לא די בצרות ישראל ע"ע ח"ו? ואין מספיק ח"ו הגלות? או שח"ו לא יאמנו דברי הגואל אחרון הוא משיח צדקנו, דכשיפוצו מעינות הבעש"ט חוצה אז יבוא.

והם הם דברי הגואל ראשון הוא רע"מ, דבגין דיטעמו מס' הזהר יפקון מן גלותא?

הארכתי בזה לגודל צער הענין. ואם יהיו תוצאות מכתבי זה, אשר בהקדם היותר אפשרי יתקן את הנ"ל - (כמובן אינו נוגע כלל שידעו שהי' מי שעורר ע"ז) - דיינו.

ודוקא רבא וגברא רבא, יש בו די גבורה לדרוש דברים שאמרתי לפניכם כו' (עירובין קד, א).

ט) שם עס"ט. אמרז"ל פנחס זה אליהו, ומקשה דלכאורה הול"ל אליהו זה פנחס כי פנחס קדם. והקשה כן בקדושת לוי פ' פנחס. וצ"ע כי שתי הלשונות נמצאו. אליהו זה פנחס: זח"ג רט"ו א, רש"י ב"מ קיד, ב ד"ה לאו, רשב"ם ותוס' ב"ב קכא, ב. פנחס זה אליהו: יל"ש ר"פ פנחס, זח"ב ק"צ א, תיב"ע וארא ו, יח, ס' הלקוטים סוף מ"א, עשרה מאמרות מחקו"ד ח"ד פי"ח, בחיי ר"פ פנחס, מדרש תלפיות.

וע"פ פשט, הנה במקום שמדבר בפנחס אומר פנחס זה אליהו, ובמקום דקאי באלי' - נהפוך הוא.

וע"פ ח"ן י"ל, דשתי דעות ישנם מי קדם, פנחס או אלי'. בזח"א מו, ב (עייג"כ שם יג, א. ז"ח רות) דאלי' הי' מוי"ב. אבל בב"ר פע"א ובכ"מ דפנחס קדם. ועייג"כ פרי ע"ח שער הק"ש פ"ח.

י) בעדות בישראל עק"ח בסנה' קה, ב - ראה לקוטי הש"ס להאריז"ל, ונתבאר ג"כ בתורה אור לרבנו הזקן סד"ה ויגש.

בקבוצת כ"א ער"ו. עצבות ומרירות - ראה תניא פל"א.

שם. ענין מחלוקת קרח - נתבאר באריכות בכתהאריז"ל ומפורש יפה בלקוטי תורה לרבנו הזקן ס"פ שלח ופ' קרח.

נתארך מכתבי וכל פטפוטי כו' לבד כו'.

באיחולי כט"ס,

הרב מנחם שניאורסאהן

ע"ד אלי' אריכות בילקוט אברהם בתחלתו ולחאו"ח סקפ"ט.

עיין בניצוצי זהר ח"א רמה, ב עד"ז.

בניצ"ז ח"ג רנב, א: מש"כ קוף במקום ה"א.

תקי

מהעתק המזכירות. נזכרת לקמן אגרת תריד.

מקרר מלימוד פנימיות התורה: וע"ז השיב: הנחשד בדבר שאין בו צריך להודיעו..

להבין אל מי כתבתי זאת ועד כמה נחשד אצלי מי שכתבתי אליו... על נחשדים כאלה נאמר מי ביקש זאת מידכם... ולא עלה על דעתי כלל לגזור על זקנים עם נערים... שלא ללמוד חכמה הפנימיית... בימינו שנתפשטה ב"ה אמונת הבעש"ט בהשגחה בפרטי פרטיות אין לך לימוד המביא לידי יראת שמים כחכמת הקבלה.

פנחס זה אליהו.. פנחס קדם: ראה לקו"ש ח"ב ע' 343.