ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ג > תקלד

[ערב חג הסוכות ה'תש"י]

בענין ב' אחיות שהקשה דאין ראי' מהירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) - הראי' דאין מצליחין הוא מהגירסא הישנה שם ובאיכ"ר פ"ב ותלונהו בחדא גופנא. והראי' מרמי בר חמא הוא שרב"ח לא האריך ימים.

... הערתי שאינו מובן, הוא מה שאומר הגדתי היום על מה שאירע זה כמה מאות שנים. והערתי "אל הכהן ולא אל המלך", כי סיפורים כאלו שייכים יותר למנהיג מדינה, ולא לכהן. ומה שפירשתי ד"היום... באתי", היינו דבכל יום ויום צריך לזכות מחדש לישב באה"ק. והוא עפמש"נ ולא תקיא כו'. והוא גלות דיחיד, ולא דוקא חורבן ביהמ"ק.

ועיקר כוונתי היתה, מענינא דשנה זו בביטול המאנדאט וכו', ודי לחכימא ברמיזא.

והשי"ת יזכנו בשנת השי"ת לגאולה האמיתית והשלימה, וכל ישראל יתאחדו וישבו בסוכה אחת, היינו במצוה, ובפרט - מצוה זו הבאה זכר לענני הכבוד, שלא יהיו ח"ו בישראל כאלו שהענן פולטם.

באיחולי חג שמח.

תקלד

חלקה נדפס בלקו"ש חי"ט ע' 510 וחלקה בע' 521. והיא בהמשך לאגרת תקכב דלעיל.