ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ג > תקלח

ב"ה, א' מר-חשון, ה'תש"י

הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהור"י

שי' הלוי

שלום וברכה!

הגיעני מכתבו מכ"ו תשרי, וגם ספרו יבא שילה, ות"ח ת"ח על תשורתו זו החביבה, וגם על שהורה המקום בשער הגלגולים ח"ב ע"ד אריסטו.

הוצאת האלבערשטאם אין אצלי, אבל נמצא תח"י הוצאת הראב"ד דראדאמסק (נדפסה ג"כ בפרעמישלאן תרל"ה) וראיתי שם - בחלק סדר הגלגול ד"ה מע"ב - כמוש"כ במכתבו אלי. שוב מצאתי ג"כ בסדה"ד חלק תו"א מע' אבטולמוס, ומציין שם לס' גלגולי נשמות בסוף הספר וחס"ל מעין ה' נהר כ"ה. ומש"כ בכל הנ"ל כדבר ידוע, שאבטליון למד תלמידים שאינם מהוגנים ונעשים צדוקים - צע"ג איפה מסופר זה. ולולא דמיסתפינא, הייתי אומר בפשיטות, דבכת"י הראשון הי' כתוב אנט', והכוונה לאנטיגנוס איש סוכו, והמעתיק נתחלף לו בין נו"ן לבי"ת, ופי' הר"ת אבטליון. אבל קשה לשבש דפוס כל הספרים הנ"ל וגם במדרש תלפיות מע' גלגולים שבכולם כתוב אבטליון.

ומה שהעירותי בענין הגט (בפרדס הארץ קכ"ג ואילך) שלפענ"ד צ"ל ב' גיטין ולא שעל הגט שניתן מתחילה בעידי מסירה לבד יחתמו עליו גופא שני עדים וימסרוהו עוה"פ טעמיי בקצרה;

א) הוא משום, דלכתחילה עכ"פ צ"ל האמירה לסופר והכתיבה (דשיטה ראשונה) בפני עדי החתימה וצריך שידעו מזה ולא שיהיו שם באקראי, ובאופן כת"ר, א"א שיהיו שם, כי אין לגלות להשליח מראש שיתנו הגט ב"פ, ואף שלכאו' יש לתקן זה ע"י שימנה אח"כ את הע"מ לע"ח, וכמוש"כ בספרו ע' קל; אבל הנה, אף שלענין הכריתות שווה פעולת ע"מ לר"א לפעולת ע"ח לר"מ. הנה בהנוגע לשטר הגט פשוט דפעולת ואחריות העדים החותמים על הגט היא גדולה יותר מזו דע"מ ואפי' למ"ד על מנה שבשטר הם חותמים וא"כ בשעת האמירה והכתיבה שהם רק ע"מ גם ראיתם היא בהתאם לפ"ז, ונוגע בנדו"ד ביחוד, דיש מקום לומר דע"ח הם מדאורייתא כיון שי"ל שאוה הבעל ע"ז, דוגמא לדבר, הטובל לתרומה טמא לקודש.

ב) כותבין הגט בשל בעל שמא תשכח להקנותו לו קודם הנתינה, וגם בנדו"ד יש חשש זה אם יתנו גט אחד ב"פ נוסף על החשש שמא לא תחזירנו לשליח אחרי נתינה הראשונה יפה יפה וביחוד כיון שאך זה עתה קבלה הגט במתנה גמורה (משא"כ בנטילת לולב שנותנים מתחילה ע"מ להחזיר).

ג) את"ל שהעיקר היא הנתינה הא' ובפעם הב' הוא רק מדרבנן מפני התנה וכו' - נמצא שבנתינה הא' כבר עשה שטר גט זה ענינו, וצ"ע וחיפוש אם יש אפשרות להשתמש בו עוה"פ בענין של גירושין, (עוד חקירה מעין זה, אם יש לגרש בגט א' ב"פ וכגון שגרשה וחזר וקדשה בו ביום), דוגמא רחוקה. קדשים משנעשה מצותן שוב אין מועלין בהם.

ד) את"ל שהעיקר נתינה הב' - א"כ כשנותנים הגט בפעם הא' ואומר השליח שתתגרש בו בלא הע"ח וכו' - יש לדמותו לאומר הא כחרס כו', אף שיש למצוא חילוק כמובן, ויש להאריך בכל פרט מהנ"ל ואין הזמן גרמא, ולא באתי אלא להעיר;

ואחתום מעין הפתיחה בת"ח על תשורתו ואיווי כט"ס.

תקלח

חלקה נדפס בלקו"ש ח"ז ע' 364 וחלקה בח"ט ע' 334, והושלמה ע"פ העתקה.

מהור"י: הורוויץ. אגרות נוספות אליו - לעיל תכט, ובהנסמן בהערות שם. ע"ד אריסטו: דלעיל אגרת תקכב.

ומה שהעירותי: לעיל שם.