ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ג > תקמ

ב"ה, ח' מר-חשון, התש"י

הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו'

מהור"א שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ו תשרי:

הנה איני יודע מהידורים מיוחדים בעשית מקוה שרק אנ"ש מקפידים עליהם, כי איני בקי במנהג אחרים בזה.

כתבתי עד"ז להרה"ג וכו' מהו"ר יעקב שי' לנדא שהוא התעסק בעשית המקוה ברוסטוב בהוראות כ"ק אדמו"ר נ"ע ואם יודיעני איזה חדשות בזה כמובן אודיענו. ובטח למותר להודיע שמדקדקים שהבור של מי גשמים עצמו יהי' בו תמיד שיעור מרווח של מ"ס. נקב ההשקה יהי' בו למעלה משיעור זה. המקוה שטובלין בה תהי' מושקת בעת הטבילה להבור. הסילונות שבהם הולכים מי הגשמים להבור לא יהיו כפופים, ומש"כ כת"ר במכתבו "הוצאת מי הבור ע"י פאמפע" לפענ"ד אינו נכון כי לא נתקבל אצלנו היתר החת"ס בזה, להכשיר בתחילה את המקוה ע"י השקה להבור ואח"כ להוריק הבור ולמלאותו ולהכשירו ע"י השקה להמקוה, (ואולי כוונת כת"ר שאח"כ יחכו עד שיתקבצו מי גשמים להבור עוה"פ). וידוע שמשתדלים לצאת בעשית מקוה ידי כמה וכמה דעות.

ובתור הערה כשבאה אשה קצרת קומה לטבול מוציאים חלק ממי המקוה כמובן רק מהיתר על שיעור מרווח ולכן בכמה מקומות מעמידים הפאמפע לא במקוה שטובלין בה אלא במקום כנוס מים המחובר למקוה ע"י נקב ואז צריך להזהיר שלא יוציאו המים היינו שלא תעבוד הפאמפע בעת הטבילה כי עי"ז נעשו המים זוחלין כמובן.

הק"ן נתקבלו במועדם.

ואחתום בפ"ש כב"ב יחיו באיחולי כט"ס

מ. שניאורסאהן

תקמ

מצילום האגרת.

מהור"א: אברמסון. אגרת נוספת אליו- לקמן תקמז*.

כתבתי עד"ז... לנדא: באגרת שלפנ"ז.

היתר החת"ס: חיו"ד סי' ריב.