ספריית חב"ד ליובאוויטש

תקנד

ב"ה, נר הששי אור לנר השביעי, ה'תש"י

הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו'

מהורי"י שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו - במה דשאילנא קדמיכון לברר שיטת אדה"ז בתו"א ד"ה בכ"ה בכסלו, שכתב שם שבלילה הי' מדליק כל ז' הנרות "משא"כ ביום הי' די בהדלקת נר הו'". דמזה מוכח דס"ל כשיטת הפוסקים דמזרח ומערב מונחת המנורה, וקשה לי' דאדה"ז קורא לנר המערבי נר וא"ו, אף שברש"י (שבת כב, ב) קרי לי' נר שני. עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קפו.

והנה עוד צ"ע בענין זה במאמר הנ"ל, כי בפסקא ד"ה והנה אחרי כתב אדה"ז שביום "מדליק נר הששי אחר הטבתו ואח"כ מדליק נר הז'" - ולא רק נר הוא"ו.

ובמענה על כל זה:

א) במ"א הארכתי בביאור אופן הנחת המנורה הטבת הנרות והדלקתן, ובפרט לדעת הרמב"ם בפיה"מ וביד"ו, ולמה שינה בפסקיו מפיה"מ להי"ד. ובנוגע לדרוש הנ"ל, הנה הוא מבאר שיטת הסוברים: א) דרק בלילה היו מדליקין את המנורה (ודלא כהרמב"ם); ב) שהמנורה היתה מונחת מו"מ (כפסק הראב"ד. ועייג"כ ראב"ד לתמיד - נדפס בש"ס ווילנא); ג) שביום היו מדליקין ב' נרות מזרחיות (ראה שו"ת הרשב"א סי' עט ושט.

הרמב"ן לשבת כב, ב ועה"ת שמות כז, כ. תוד"ה ולהטיב יומא עא, א. ומש"כ בתוד"ה ממנה במנחות פו, ב י"ל שהוא רק אליבי' דפי' הקונטרס דבי' שקו"ט. ורש"י הרי ס"ל בשבת כב, ב ומנחות שם ודפ"ח, ב דרק בנר א' הי' הנס. ואכמ"ל); ד) שנר המערבי הוא נר השני ממזרח למערב, שהוא הוא נר הששי ממערב למזרח (דלא כפיה"מ ודעת רש"י במנחות צח, ב שנהמ"ע הוא נר הסמוך לקה"ק. וכבר עמדו ע"ז דרש"י סותר ד"ע בשבת שם).

ב) בדיוק מדגיש רש"י בנר המערבי זה שהוא השני, ואדה"ז - כי הוא נר הששי. כי רש"י בא לפרש הטעם מפני מה מדליק נר זה דוקא, שהוא מפני דבי' פגע ברישא כו', היינו מפני שהוא השני דרך ביאתו. ואדה"ז בא לפרש מפני מה די בהדלקתו, שהוא מפני שמדת היסוד, מדה הששית, היא עיקר ההשפעה, ולכן מדגיש שהוא הנר הששי. ומובן דכיון שסדר המדות מלמעלמ"ט הוא חג"ת נהי"ם ומעלות הקדושה במשכן ומקדש מלמעלמ"ט הוא ממערב למזרח, א"כ מדת היסוד הוא בנר ששי ממערב למזרח שה"ה נר השני ממזרח למערב.

ג) בתחלת הדרוש כתב שנר הוא"ו מדליק, אף שהדליקו גם נר הז' וכמוש"כ אח"כ.

כי אחז בזה לשון הכתוב, בתו"כ ספרי ש"ס כו' שבכ"מ נזכר רק נר אחד, אלא שהתנא דתמיד ספ"ג גילה דממילא צריך להדליק גם הנר שהוא מזרחי לו, אבל זהו רק כדי שיהא שמו של המערבי עליו, כמוש"כ הרמב"ן והרשב"א, ולא חיוב הדלקה מצ"ע.

ד) ועדיין נשאר לבאר, מפני מה בתחלת הדרוש לא הזכיר אלא הדלקת נר הוא"ו, ואח"כ הזכיר ג"כ הדלקת נר הז'.

וי"ל, דבתחלת המאמר מבאר ענין המשכת החכמה במדות, וע"ז מפרש דביום די לזה ההמשכה במדת היסוד דממילא נמשך גם בחג"ת כו' - (ויש לבאר זה עפמש"כ בהוספות לתו"א ס"פ ויחי בפי' הכתוב יוסף בא אליך ויתחזק ישראל גו') - והנה בזה אין נוגע הדלקת נר הז', ולכן אין מזכירו. אבל בפיסקא ד"ה והנה אחרי מבאר ההמשכה גם למטה מטה ביותר, ולזה נוגע מדת המל' והגילוי, נר הז' (באור התורה להצ"צ מציין הביאור עפמש"כ בזה בביאוה"ז ס"פ בלק) - ולכן כותב שאח"כ מדליק נר הז'. ומדייק "שאחר כך" דוקא, וכנ"ל, שהן עפ"י נגלה והן ע"פ רוחניות הענינים, הדלקת נר הז' בא בדרך ממילא מהדלקת נר הוא"ו.

ה) בענין ימי חנוכה ואיך הם מתאימים לסדר המדות - הנה בד"ה ברוך שעשה נסים (נדפס בהוספות לדרך אמונה) ספ"ד כתב דז' ימים הראשונים הם ז"י קדם דעתיק ויום הח' נקרא זאת חנוכה, מל'. וא"כ נר הששי הוא יסוד. ואז מתאים גם לסדר ימי חה"ס - הדומים עוד בכמה ענינים לחנוכה, כמבואר בדא"ח בדרושי חנוכה.

אבל בסוף הקיצורים לד"ה כי אתה נרי (הנדפסים באור התורה להצ"צ) - כתב "והדליקו ממנו ח' ימים מבינה עד מל' זאת חנוכה", משמע לכאורה דיום ז' דחנוכה הוא בחי' היסוד. ואכמ"ל.

באיווי כט"ס

הרב מנחם שניאורסאהן

תקנד

נדפסה בלקו"ש חי"ג ע' 193, והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מהור"י: זובער. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"ב רז. ריז.