ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ג > תרעו

ב"ה, ט"ז מנ"א, השי"ת

הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהורא"ד שי'

שלום וברכה!

במענה על שני מכתביו - מיום ב' ומיום ג':

א) בשיחה של י"ב תמוז נשמטה הערה, וז"ל: ואין להקשות מהא דאבדת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת (ב"מ ספ"ב), והרב קודם את האב בכל מקום (סוף כריתות) - כי שם הטעם מפני שמחוייב בכבודו, ובזה נוגע מה שעשה לו טובה, ומקצת טובה דעוה"ב יפה מכל חיי עוה"ז, ועוד (כריתות שם) שגם אביו חייב בכבוד רבו. משא"כ בנס - שמברך מפני שגם לו נעשה נס זה, ובזה נוגע השייכות שביניהם, והשייכות דאב ובן ברורה יותר. וק"ל.

ב) במה שתמה משל"ה שער האותיות (ק, ע"ב) - תמיהני עליו מה נתחדש לו בזה, ובשעת שיחתנו אמרתי לו לעיין מש"כ הרמב"ן (בראשית לא, לה. ויקרא יח, יט) שהם הם דברי השל"ה.

ג) מה שרצה להביא מזה חזוק לאסור נגיעה מפני הטומאה, ולא מפני שמא יבואו להרגל דבר - אינו, כי מפני טעמים הנ"ל יותר חמור הדבור ומראה עיני הנדה (אף שהוא אינו רואה אותה) כמש"כ בפירוש: ולא אסרה זה תורה כלל, ולא עוד אלא שנהפוך הוא, דשקדו חכמים על תקנת בנות ישראל גם בזה, וכמרז"ל (שבת סד, ב) זקנים הראשונים כו' עד שבא ר"ע ולימד כו', ועיי"ש ברש"י, ובכתובות (סא, א) כל מלאכות כו'. והטעם שמותר לדבר וכו' - הוא, בלשון הרמב"ם בשו"ת שלו (נדפס ברמב"ם דפוס שלוזינגר ס' קדושה סי' קסט) "לפי שענין הטומאה והטהרה זולת האסור והמותר אצל הרבנים".

ד) מה שלא אסרו רז"ל כהנ"ל מפני הטומאה והזוהמא, י"ל כמה טעמים: א) מש"כ בשל"ה שראו שלא יסבלו זה העם. ב) מפני עצבון הנשים כו'. וע"ד מש"כ בשו"ע או"ח ספ"ח. ג) מפני הצניעות, שלא ירגישו בני הבית. ועדמש"כ הר"ח הובא גם בשל"ה שם. ד) הקראים אחזו בכמה מחומרות הנ"ל ואמרו שהוא מדין תורה (עיין בשו"ת הרמב"ם שם), וכדי להבדל מהם נמנעו מלאסור הנ"ל מאיזה טעם שיהי' (מלבד יחידי סגולה שנהגו כך).

וגדולה מזו מצינו בפרה אדומה (פרה פ"ג מ"ז).

ועל כגון דא י"ל, כיון דדשו בה רבים שומר פתאים הוי', ונשמרים גם היודעים מהסכנה, וכפסק הצ"צ בשו"ת חאה"ע סו"ס יא.

החותם בברכה

מ. שניאורסאהן

תרעו

נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 316, והושלמה ע"פ צילום האגרת.

בשיחה של י"ב תמוז: נדפסה בלקו"ש ח"ד ע' 1321. וראה גם לעיל אגרת תקב.