ספריית חב"ד ליובאוויטש

א'נג

ב"ה, י"ז סיון, תשי"א ברוקלין.

שלום וברכה!

בנועם קבלתי הספר כחו דרשב"י הנשלח על ידו אלי, ות"ח גם לו ע"ז, וכמרז"ל חמרא למרי' טיבותא לשקי' (ב"ק צ"ב ב').

וכיון שטיבותא לשקי' מותר רק אם הוא בעל בחירה, וכמבואר בס' המצות להצ"צ מצות מילה פ"ג, א"כ שייך זה רק אם השקי' הוא איש ישראל, משא"כ למלאך או למי שאינו בן ברית, ראה לקו"ת פ' אמור ביאור והניף פ"ג, וצ"ע.

ומטובו למסור ת"ח להמחבר דספר זה על התשורה. ואם אפשר לשלוח גם שאר ספריו להספרי' שלנו, או בחילוף דספרי הוצאת קה"ת, הרי ת"ח ת"ח מראש. ויישר חילי' דהמחבר על הדפסת ספר הנוגע לנסתר דתורה בכלל, ולספר הזהר בפרט, כי בי' יפקון בני ישראל מן גלותא ברחמי בב"א.

אבל תמי' בעיני, כי כנראה בכ"מ בספר זה, טעם המחבר מתורת הבעש"ט ותלמידיו, ואעפ"כ לא מצאתי, לע"ע, שיביא מספרי תורת החב"ד, אף כי מבואר שם בהענינים שעוסק בהם בספרו זה.

היו ימים מקדם שבחוגים ידועים יראו מהלימוד בתורת החב"ד מצד שבמופלא ממך אל תדרוש כו', כ"א רק באמונת הוי' כל היום, וכדאיתא בספרי הרה"צ מזדיטשוב ועוד.

והוא ממש כמו שאיזה דורות לפני זמן הנ"ל יראו כמה גדולי ישראל מפרסום תורת החסידות הכללית היא תורת הבעש"ט, וכמה דורות לפני זה יראו כמה מגדולי ישראל מפרסום הזהר.

אבל כעבור עשיריות בשנים לאחר שנתפרסם הזהר, ואח"כ עשיריות בשנים לאחר התגלות הבעש"ט ותורתו, ואח"כ האירו, ומאירים גם עתה, ששת המאורות של נשיאי חב"ד - למן כ"ק אדמו"ר הזקן ועד כ"ק מו"ח אדמו"ר - הנה הוחלט הדבר, במופת חי.

כי כשמתבוננים בהתוצאות מלימוד הזהר, מלימוד תורת הבעש"ט, ובדורנו בפרט מהשקידה בלימוד תורת החסידות חב"ד - הנה נעלה מ[א]ין כל ספק, אשר הזהר הוא אילנא דחייא, תורת הבעש"ט הם הן המעיינות אודותם דבר המשיח עם בעש"ט, ולימוד חסידות חב"ד הוא הוא הדרך עתה להבין את הזהר, וזהו האופן שיפוצו מעיינות חוצה, אשר אז דוקא אתי מר, דא הוא מלכא משיחא.

ואנו כולנו, אשר זכינו (אף דאכשור דרי בתמי') שעתה גילו, וגילו בשופי, כמה וכמה מהנסתרות בתורת הזהר והחסידות, עד שנעשו מובנים בחב"ד שבנפש (על כל פנים - מציאותם, אף שלא מהותם), אשר עי"ז גם כח השכל שבנפש מתעצם עם ידיעת הוי' איך שהוא ממכ"ע וסוכ"ע וכולא קמי' כלא חשיב וכו' וכו' ולא רק כח האמונה, הנה אם מי שהוא אינו מקיים בזה חטוף ואכול חטוף ושתי, אף שנודע לו, ע"י ההשגחה העליונה, ממציאות תורת החסידות זו - הרי צריך לעורר תמהון גדול ביותר. ונוסף ע"ז, כיון שביכולתו לעסוק במקצוע תורה זה, ואינו עוסק - ה"ז לא השלים בת"ת כפי כל יכולתו, וכו'. וראה הלכות ת"ת לאדמו"ר הזקן פ"א סוס"ד בהשייך להנ"ל: וכן אמרו חכמי האמת כו' ועוד אמרו כו' ומסיים: כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה כו' זהו תיקון השלימות, וא"א לה להתתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי יד[י]עה זו, עכ"ל.

והאריכות אך למותר בדבר המובן, וגם פשוט (אח"כ).

אציין בזה איזהו מקומן, אף שלא כולם, מהמדובר בדא"ח (הנדפסים) ע"ד רשב"י: אגה"ק סי' יט, כו. תורה אור כג, ג. לקו"ת ויקרא יח א (נמצאת שם הגהת הצ"צ שגם הבעש"ט ז"ל הי' בבחי' זו) כח, א (ובמש"כ שם "בכל פרק" צע"ק). במדבר פד, ג. פז, ד.

דברים יב, ב. מג, א (לכאורה הפי' דאפילו פחות מס' נשמין ג"כ לא. וא"כ זהו למעלה מבחי' דהמע"ה, וצ"ע). שה"ש יט, ג. סידור שער הל"ג בעומר. והחרים - תרל"א ע' נב ואילך, ובכ"מ. בד"ה ואלה שמות (דשנת תרטו"ב, נמצא עתה בדפוס) להרה"צ הרה"ג הרה"ח וכו' הר"ר הלל מפאריטש איתא וז"ל: בשם אדמו"ר הזקן נ"ע, שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל כו' וד"ל. עכ"ל.

ואחתום במה שי"ל בדרך אפשר במרז"ל שהוא פתיחת הקדמת הספר "כחו דרשב"י" והוא בירוש' סנהדרין פ"א ה"ב, דכאשר סמך רע"ק לר"מ ורשב"י אמר ישב ר"מ תחלה נתכרכמו פני ר"ש א"ל רע"ק דייך שאני ובוראך מכירין כוחך. והפליאות בזה רבות, ומהן: בתוכן המענה: כיון שמכיר את כחך א"כ למה לא השיבו תחלה, ואם אין כח רשב"י מספיק ע"ז, הול"ל כן, ואין נפק"מ מה שאני ובוראך מכירין כחך, ומש"כ בפי' פנ"מ שם מפני שהי' ר"מ זקן ממנו, הרי לפ"ז התירוץ חסר לגמרי מן הספר. בסגנון המענה: דיוק הל' בוראך, הול"ל הקב"ה, רחמנא וכיו"ב, כמורגל בדרז"ל. ובפרט דקנין התורה בא לחכמים לא מצד הבריאה אלא ע"י המ"ח מעלות שמשתדלים בהם. דיוק הל' כחך, והול"ל חכמתך, כיון דעסקינן בסמיכת זקנים, זה שקנה חכמה, בסידור המענה: הול"ל שבוראך ואני ולא להיפך, כמובן.

והענין בקצרה, כי אין הזמן גרמא לאריכות הדרושה: כל התורה היא באצילות העליון (עיין תו"א חיי שרה סד"ה לשון אדנ"ע). ומתלבשת ונמשך אח"כ - התלמוד (טעמי ההלכות על בורין כו') בבריאה, המשנה (גופי הלכות פסוקות, שטעמיהם מלובשים וגנוזים בהם) ביצירה, עיין בכ"ז תניא פנ"ב. וקבלה באצילות לבדה (עיי"ש בתו"א הנ"ל, תניא ספ"מ בהגה, קו"א סד"ה להבין מ"ש בפע"ח).

והנה רשב"י הי' מארי דרזין דאורייתא, והממוצע להמשיך את זה גם בשאר התנאים איתנים, להמשיך פני' התורה בנגלה דתורה בגלוי. וכמשנ"ת בהמשך והחרים הנ"ל.

והנה סדר ישיבת הזקנים - לענין השקו"ט והפלפול, אין חילוק כ"כ בין היושב תחלה או הבא אחריו. אבל לענין פסק ההלכה, הרי בדיני ממונות הטו"ט מתחילין מן הגדול היושב תחלה, וד"נ מתחילין מן הצד (סנה' פ"ד).

וע"פ כל הנ"ל יובן מאמר הירושלמי - דכשבא רע"ק להושיב את ר"מ ור"ש ע"פ הסדר, שזה נוגע בענין פסק ההלכה, הושיב תחלה את ר"מ, שהי' מאיר עיני חכמים בהלכה (עירובין יג, ב), נתכרכמו פניו של ר"ש, בידעו כחו בפלפולא דאורייתא (שבת לג, ב) ושהוא מארי דרזין דאורייתא, והממוצע לשאר התנאים וכנ"ל, - (אף את"ל שמקצת ממעלות אלו באו לר"ש זמן רב אחר שנסמך ע"י רע"ק, אבל מקצתם היו גם קודם לזה, והעיקר שידע יכולתו בזה, מה שיוכל להשיג, כי בוצין בוצין מקטפי' ידיעא).

א"ל רע"ק - דייך שאני (שכינתא, מל' דאצי' - עיין זח"א ו, ב. ובכ"מ. וראה ג"כ סוכה נג, א: אם אני כאן כו'. ששם מקום הקבלה, כנ"ל) ובוראך (תלמוד בבריאה, נמשך משכינתא שבבריאה, כנ"ל) מכירים כחך (אף שעדיין לא נתגלה כ"כ בפועל בנוגע לפס"ד ההלכה שהוא ביצירה כנ"ל. ולכן קאמר בוראך ולא יוצרך), (ועיין ביאור ענין "כח" בארוכה בלקו"ת לג' פרשיות נו, ג). וכ"ז הם מעלות נפלאות, ולכן דייך, אף שבהלכות פסוקות, יצירה, ישב ר"מ בתחלה.

- ומבוארות כל הפליאות הנ"ל, וד"ל.

בברכת טוב בגו"ר.

א'נג

נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 345 והושלמה ע"פ העתקה. וכיון.. בחירה: ראה גם לעיל אגרת תתקפ, ובהנסמן בהערות שם. להמחבר: מוהר"ר ישעי' אשר זעליג מרגליות. נמצא עתה בדפוס: נדפס בס' פלח הרמון שמות (ס"ע ז). הטו"ט: הטומאה וטהרה.