ספריית חב"ד ליובאוויטש

א'קד

ב"ה, י"ט תמוז, תשי"א

ברוקלין.

שלום וברכה!

נתקבל מכתבו השואל, כיון שבכמה מקומות טעמי התנ"ך אינם מתאימים לפירוש הפשוט של הכתובים באיזה דרך לבחור אם לקרות כפי הטעמים או לקרות בהפסקות וצירופי תיבות המתאימות לפשוטן של הפסוקים (ונתת תורתו של כל אחד בידו אם לעשות הפסק גדול או קטן וכו' וכו').

מענה:

א) ע"פ המקובל באומתנו הטעמים ניתנו מפי הגבורה, וכמ"ש בפרדס להרמ"ק בתחלת שער כח (בנוגע לנקודות) וז"ל: המפורסם בכל חכמי ישראל קבלה מפה אל פה מעזרא הסופר והוא קבל מפה אל פה עד מרע"ה מסיני מפי הגבורה שהנקודות למיניהם הם כו'. ועיי"ש שער כ"ט דמוכח דגם שמות הטעמים בקבלה הם ולכן גם בהם נרמזים כמה וכמה ענינים.

והוא דלא כר"א בחור וכו' דרצו לומר שנתקנו הטעמים והנקודות לאחר זמן, וכבר באה השקו"ט בזה באריכות בכמה ספרים (עייג"כ פקועת שדה לבעהמ"ס שדי חמד) אבל לאחר שנתגלה ספר הזהר ותקוני זהר - הרי כל המאמין בהכתוב בהם במילא יאמין דהנקודות והטעמים מפי הגבורה ניתנו. וראה ג"כ לקוטי תורה ד"ה שיר השירים ספ"ב, ושם נסמן.

ב) הטעמים ניתנו כדי שינגנו בהם את התיבות ובלשון הזהר (ח"א טו, ב) גופא אתוון ורוחא נקודי כולהו נטלו במטלניהון בתר תנועי (נ"א: טעמי) וקיימי בקיומייהו, כד נגונא דטעמי נטיל נטלי אתוון ונקודי אבתרייהו כד איהו פסיק איהו לא נטלין וקיימי בקיומייהו, עכ"ל. וראה ג"כ עד"ז בתקוני זהר בהקדמה (ח, א) ובכ"מ.

ג) לכאורה ע"פ הנ"ל אינו מובן מה שבכ"מ אין הטעמים מתאימים לפשט הכתובים, וכמו שהקשה במכתבו,

וי"ל בכמה אופנים: א) אין אנחנו יודעים על בורים חוקי הטעמים וענינם. ורוב המכריע (ואולי כולם) של חוקי הטעמים המובאים בספרים אינם אלא מעשה בנ"א שערכו חוקים אלו בתור נסיון להבין סדר הטעמים בתנ"ך וכשיש סתירה בין חוקי הטעמים ופשט הכתובים - אפשר שלפעמים נתנו דין הבכורה לטעמים. ב) ע"ד הנ"ל יש להביא בחשבון חוקי נעימת הקול אורך הנשימה וכיו"ב. ג) כמו שהכתיב מרמז לפי' שלמעלה מהפשט והבנה נגלית (ראה אגה"ק סי' י"ט) כן אפ"ל שבכ"מ מרמזים הטעמים ג"כ לפי' כאלו, אלא שהכתיב אינו אלא בכתב ולא בקריאה משא"כ הטעמים, וג"ז מובן להיות נגינה בכלל מקושרת יותר עם פנימיות הנפש שלמעלה משכל והבנה ועיין בלקו"ת שם.

ד) ע"פ הנ"ל צע"ג מרז"ל (יומא נב, א) חמשה מקראות אין להם הכרע, ובב"ר פ"ע ובירוש' (ע"ז פ"ב ה"ז) הוסיפו עוד אחד. - אבל כבר עמדו ע"ז בראשונים ותירצו: א) דאיברא הוכרעו המקראות ע"י פיסוק הטעמים שהחזיר עזרא (ריטב"א יומא שם, רא"ש בתוספות, יד מלאכי, חדא"ג מהרש"א), ב) דיש פלוגתא בהטעמים דמקראות הנ"ל, ולכן אין להם הכרע (ב"י בשו"ת אבקת רוכל סו"ס ד'). וראה בכ"ז שדי חמד כללים ח' כ"ח.

ועיין שערי עפרים ש"ג סט"ו.

המורם מכהנ"ל דפשוט שיש לקרות מקרא בטעמיו, ואין לשנות ולקבוע טעמים מדילי' ח"ו, ועיין שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע דכ"ה שבט תרצ"ו אות ה' עד כמה הקפידו בזה.

בטח ממשיך בעבודתו בשדה חינוך הכשר ואתענין לדעת הפרטים בזה ות"ח מראש.