ספריית חב"ד ליובאוויטש

תתקלט

ב"ה, אדר"ח אד"ש, תשי"א ברוקלין.

הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מוה"ר אפרים

שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתביו מכ"ב טבת, ז' וט"ז שבט:

למלאות לבנו אל[י]קים שי' שלש שנים אשלח ברכתי שיגדלוהו עם שאר ילידיהם שיחיו לתורה לחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה. ומוסג"פ קטע ממכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר בענין מנהג גזיזת השערות לשלש שנים (דוקא ולא קודם).

ויהי רצון אשר בקרוב ממש יודיע בשורה טובה מבריאותה הטוב של זוגתו תחי' וכן מבריאות בניהם שי' ומהצלחתם, הגדולים שבהם, בלימודיהם, והקטנים - בגידולם בגוף וגם בנפש דקדושה, וכידוע דכמה מדריגות יש בכניסת נפש דקדושה התלויות בזמן,

- והן קודמות לאלו התלויות בעבודת האדם וכמאמר סבא דמשפטים (זח"ב צד, ב) זכה יתיר יהבין לי' כו' זכה יתיר יהבין לי' כו' -

והן: במצות מילה (ובבת דכמאן דמהילא דמיא - ע"ז כז, א - י"ל שהוא בקריאת השם, וכמו שגם בבן נותנים השם לא יאוחר מבעת מילתו אף שמצינו גם קודם וכמו רחל לבנימין וכלת עלי הכהן), כשהגיע לחינוך, כשנעשה מחוייב במצות (יעויין שו"ע אדה"ז חאו"ח מהד"ב סו"ס ד), בן עשרים (ראה לקו"ת במדבר ד"ה מבן עשרים) - היינו י"ט שנה ול' יום או כ' שנה פחות ל' יום (ותלוי בשתי הדיעות שהובאו בשו"ע אח"ע סי' קנ"ה סי"ב, ועייג"כ הל' ת"ת לרבינו זקן רפ"א בקו"א).

וא"כ כשגדל בשנים מתקרב ג"כ למדרי' כניסת נפש דקדושה יותר מעולה.

במענה על שאלתו - כיון שעבודתו היא בלוד ומצליח בזה מהנכון שגם ב"ב יעברו לשם ויהיו כולם ביחד...

בשאלתו ע"ד למוד תורת הדא"ח עם הספרדים (הגדולים או הקטנים):

הנה בהישיבות ות"ת "אהלי יוסף יצחק - ליובאוויטש" שפתחנו במארוקו לומדים תניא לקו"ת הקונטרסים וכו' ונראה הצלחה וכניסת רוח חיים בת"ת וקיום המצות שלהם. כן מספר הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהר"ש שי' לעוויטין ששאל עד"ז בשעתו את פי כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע בנוגע למדינת גרוזיא וענה לו שילמדו וכן עשו בפועל ויש כבר גדולי גדולין מלימוד ההוא.

ואם בזמן ההוא כך על אחת כמה וכמה שנתקרבנו עשיריות שנים לביאת משיחנו ובמוחש ראינו מכ"ק מו"ח אדמו"ר השתדלות גדולה ורבה בהפצת מעיינות תורת הדא"ח בכמה וכמה אופנים ובכל החוגים שאפשר להגיע - דערגרייכן - אליהם.

והלואי שתרבה הדעת את הוי', וייתי מר לגלות טעמי תורה, ומלאה הארץ דעה את הוי'.

בברכ[ת] הצלחה בעבודתו בקודש, והצלחה מרובה בעניניו - בגו"ר. הפו"ש כל החבורה תי'.

...ובדבר גזיזת השערות - אפשערענעס - הוא דבר גדול במנהג ישראל ועיקרו הוא בהחינוך דהשארת פיאות הראש, ומיום הגיזה והנחת פיאות הראש נהגו להדר להרגיל את התינוק בענין נשיאת ט"ק וברכות השחר וברכות המזון וק"ש שעל המטה. והשי"ת יהי' בעזרם שיגדלוהו לתורה לחופה ומעש"ט מתוך פרנסה בהרחבה ובמנוחת הדעת בגשמיות וברוחניות.

תתקלט

חלקה נדפס בלקו"ש ח"ז ע' 305 וחלקה בח"י ע' 226 והושלמה ע"פ העתקה. מוה"ר אפרים שי': וולף. שעבודתו היא בלוד: הנהלת הישיבה.