ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה ב

8

א. עה"פ1 "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול גו' ואת המאור הקטן גו'" אי' בגמרא2: "ר"ש בן פזי רמי כתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן (דמשמע שניהם גדולים וכתיב הקטן — רש"י), אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד (בתמי') אמר לה לכי ומעטי את עצמך"3.

וממשיך, שע"ז טענה הלבנה "רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי (בתמי') כו'"4, וע"ז פייס הקב"ה את הלבנה בכמה אופנים, כדלקמן סעיף ג.

והנה לכאורה לא ברור אם טענת הלבנה ("אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד") היתה טענה צודקת:

מזה שטענת הלבנה נקראת בכמה מקומות בשם "קטרוג"5 כלפי מעלה (כביכול), המורה על דבר בלתי רצוי, נראה לכאורה שלא היתה טענה צודקת. וכן משמע לכאורה מזה שהלבנה הוצרכה למעט את עצמה (שזהו "עונש" על טענתה, בלשון רש"י6 "נתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר כו'"), ולא שינוי אחר מהשמש שאין בהשינוי עונש (דאת"ל שצדקה בטענתה, אמאי נענשה?).

אבל מהמשך דברי הגמ', שהקב"ה פייס את הלבנה לאחר שטענה "הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי", משמע, שתוכן טענתה הוא "דבר הגון" (לא רק בעיני הלבנה, אלא) לפי אמיתית הענין7.

ב. גם בתוכן הענין צריך ביאור:

את"ל שטענה זו נכונה היא — תמוה ביותר: איך אפ"ל שמלכתחילה ברא הקב"ה את שני המאורות באופן שיש מקום לטענה (בצדק) שבריאתם אינה כראוי (שיהיו שני מלכים משתמשים בכתר אחד)? ובפרט שמפורש בחז"ל8 ש"עולם על מליאתו נברא", ואילו לפי דברי הלבנה נמצא, שתיכף בעת שנבראו הי' דבר בלתי מושלם בבריאת העולם ע"י הקב"ה.

[ואף שאיתא במדרש9 ש"כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשי' כגון החרדל צריך למתוק התורמוסים צריך למתוק החיטין צריכין להטחן אפילו אדם צריך תיקון" — "הדא הוא דכתיב10 אשר ברא אלקים לעשות אשר ברא ועשה אין כתיב כאן אלא לעשות


1) פרשתנו א, טז.

2) חולין ס, ריש ע"ב.

3) ראה לקמן הערה 54 השייכות לשנת העיבור (כשנה זו (דהדפסת השיחה) — תשמ"ט).

4) וראה פדר"א פ"ו. פרש"י עה"פ. ועוד.

5) פרש"י עה"פ. ועד"ז במדרש כונן (נדפס באוצר מדרשים (אייזנשטיין) ח"א ע' 254). וראה פדר"א שם.

6) פרשתנו עה"פ.

7) וכן מוכח מפשטות סיום הגמרא "אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח".

8) ב"ר פי"ד, ז. וראה שם פי"ב, ו. פי"ג, ג (וביפ"ת שם).

9) ב"ר פי"א, ו. — התיווך עם מרז"ל שבהערה שלפנ"ז נת' בארוכה בלקו"ש חכ"ה ע' 14 ואילך.

10) פרשתנו ב, ג.