ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

16

א. איתא במדרש1: "מתחילת ברייתו של עולם לא הי' קלוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים", ולאחרי ש"עמד דור המבול ומרד בו. . אמר הקב"ה יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקודם הדא הוא דכתיב2 ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה".

לפי זה מובן, שמצבו של העולם בהיותו מוצף במי המבול דומה למצבו ב"תחילת ברייתו"3, שאז הי' "כל העולם כולו מים במים"4, שזהו עילוי גדול ביותר — עולם המקלס את הקב"ה (ש"קלוסו של הקב"ה" עולה מן המים דוקא).

ולכאורה דורש ביאור: איך מתאים ענין זה שבמי המבול עם תוכן ענינם בפשטות, שבאו "לשחת כל בשר"5?

בפירוש רש"י6 מצינו, ד"כשהורידן הורידן ברחמים אם יחזרו יהיו גשמי ברכה וכשלא חזרו היו למבול" — הרי שהורדת המים היתה "ברחמים", שיהיו "גשמי ברכה"7. אמנם, זה הי' רק בתחילה ובאופן של תנאי — באם "יחזרו" אנשי דור המבול ויעשו תשובה (אז לא ישחיתו המים את הארץ, אלא יהיו "גשמי ברכה")8, וכיון שלא חזרו בתשובה, לא היו המים "גשמי ברכה" אלא מי מבול; משא"כ לפי דברי המדרש יוצא, שגם בפועל, כשמי המבול הציפו וכסו את העולם, הי' בזה ענין למעליותא.

ידוע גם ביאורו של אדמו"ר הזקן9, שמי המבול באו לא רק להעניש את דור המבול, אלא גם כדי "לטהר את הארץ", כמו טהרה על ידי מקוה [שלכן ירד הגשם ארבעים יום, כמו מקוה ששיעורה ארבעים סאה].

אמנם גם לפי ביאור זה, הרי פעולת מי המבול — טהרת העולם — קשורה עם החטאים של דור המבול, שהביאו טומאה בעולם10, ועל ידי המבול נטהר העולם מטומאה זו;

אבל לפי המדרש, שמצבו של העולם בהיותו מכוסה במי המבול הוא בדומה למצב העולם בתחילת הבריאה, כאשר הי' "כל העולם כולו מים במים" — הרי המבול פועל לא רק שלילת והסרת הטומאה, אלא גם ענין חיובי שהוא טוב


1) ב"ר פ"ה, א. ועד"ז באיכ"ר פ"א, נב.

2) פרשתנו ז, יב.

3) וכהלשון באיכ"ר שם: יחזור העולם לכמו שהי'. וראה רש"י לב"ר שם: הגשם כלומר אותו הגשם שהי' משי"ב.

4) ב"ר שם, ב. וש"נ. ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א (בתחלתה).

5) פרשתנו ו, יז.

6) פרשתנו ז, יב (מזהר חדש (מהנ"ע) פרשתנו (כב, סע"א). וראה ב"ר פל"א, יב).

7) ועפ"ז יומתק שגם במדרש הנ"ל (בתחלת הסעיף) הובא הכתוב "ויהי הגשם גו'" (וראה מפרשי המדרש שם) — לרמז שהו"ע של "גשמי ברכה".

8) וראה בארוכה לקו"ש חכ"ה ע' 23 ואילך.

9) תו"א ריש פרשתנו (ח, סע"ג ואילך). וראה שם י, רע"א. מאמרי אדה"ז — הנחות הר"פ (ע' סט). תו"ח שם (נט, ב ואילך). אוה"ת שם (כרך ג) תרט, ב ואילך. תרכד, א ואילך. ועוד.

ובאוה"ת בראשית (כרך ז) תתשנה, ב ואילך (סה"מ תרכ"ז ע' ז), מקשר ביאור אדה"ז בענין המבול עם דברי המדרש שבפנים. ע"ש.

10) בל' התו"א ריש פרשתנו (ועוד), שהארץ "נתקלקלה מאד".