ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה ג

54

ימול בשר ערלתו" (ש"ודאי דלאו אקטן מוטל לעשות רק על האב" — קרבן העדה), ובספר היד נקט הרמב"ם כדרשת הירושלמי.

אבל הא גופא טעמא בעי, מדוע נקט הרמב"ם בס' היד כהירושלמי ולא כהבבלי13 (ובפרט ע"פ הכלל הידוע14 שהרמב"ם מביא הדרשה הפשוטה יותר, והרי בכתובים דאברהם מפורש ופשוט (יותר) חיובא דאב15).

ב. והנה בפשטות יש לבאר זה ע"פ דברי הרמב"ם הידועים בפירוש המשניות שלו16, וז"ל:

"ושים לבך על העיקר הגדול. . שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו כגון. . אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה. וכן גיד הנשה אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו אלא מצות משה רבינו ע"ה הלא תראה מה שאמרו תרי"ג מצות נאמרו לו למשה מסיני וכל אלו מכלל המצות".

ולכן לא נקט הרמב"ם בס' היד הכתוב שנאמר לאברהם (היינו "נביאים שלפניו" דמשה) אלא דפ' תזריע17, שהוא הציווי ש"הקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו"18.

אבל עפ"ז קשה יותר זה שבספר המצות מביא הכתוב דאברהם ולא הזכיר כלל הכתוב דפ' תזריע?

ויתירה מזו: בספר המצות מדגיש הרמב"ם "והוא אמרו ית' לאברהם המול לכם כל זכר" — היינו שלא זו בלבד שמביא הכתוב דאברהם, אלא שמוסיף ומדגיש שהציווי לישראל (שצונו) למול


13) וראה ביאור פלוגתת הבבלי והירושלמי (לקו"ש חי"א ע' 46 הערה 26) — אם הוא חיובי' דאב או דבן. ע"ש. וראה שם ע' 45 שוה"ג הב' להערה 19. לקמן הערה 62. ואכ"מ.

14) יד מלאכי כללי הרמב"ם אות ד.

15) ראה לעיל הערה 8.

16) חולין ספ"ז. — וכבר העיר בבית האוצר (להר"י ענגל) כלל א (אות ז ד"ה וע"ע רמב"ם) מל' הרמב"ם הל' מלכים רפ"ט "ונשלמה תורה על ידו".

17) ומובן שאי"ז סתירה שלמדים הרבה פרטי חיובים דמילה מכתובים דאברהם (קידושין שם) — כי (נוסף על המבואר בהערה הבאה, הרי) זהו רק בנוגע לפרטי המצוה, אבל כללות המצוה צ"ל נשנית לאחר מ"ת. — ולהעיר מהשקו"ט בהכלל דאין למדין מקודם מתן תורה (ראה אנציקלופדי' תלמודית בערכו. וש"נ. וראה גם לקו"ש חכ"ה ע' 142 ובהערות שם).

18) וראה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג שם (קפ, אב) — ע"פ מ"ש הרשב"ץ בזהר הרקיע (עשין ספ"ה) — שאם מילה לא היתה נשנית בסיני, אין ראוי למנותה במנין המצות ולכן הביא הרמב"ם הכתוב דפ' תזריע. ע"ש באורך.

אבל ראה אגרות הרמב"ם (לפסיא טו, ד ואילך) שגם על הכתובים דאברהם אפ"ל שהם ציווי שהקב"ה ציוה אותנו ע"י משה, כי גם כתובים אלו הם חלק מתורה שניתנה לנו ע"י משה בסיני* [וכמחז"ל (חולין ק, ב במשנה) בגיד הנשה — שעליו קאי הרמב"ם בפיהמ"ש שם — "שנכתב במקומו"]. — אבל גם לפ"ז י"ל שהרמב"ם נקט הכתוב שהוא בפשטות ציווי הקב"ה ע"י משה, ע"ד הכלל הנ"ל שהרמב"ם נקט הדרשה הפשוטה יותר.


*) ולכאורה עכצ"ל כן במצות פו"ר שהביא בה הרמב"ם (מ"ע ריב) הכתוב דלפני הדיבור [אבל ראה ביאור הרי"פ פערלא שם (קעט, ד) — ע"פ הרשב"ץ שם — דגם בפו"ר אפ"ל ד"מעיקרא לישראל נאמרה ולא לב"נ אלא שנכתבה אצל בני נח משום איזה טעם כדאמרינן בגיד הנשה". וצ"ע]. ואכ"מ.