ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

148

א. באיסור גיד הנשה נתפרש בתורה שבכתב גם טעם האיסור1 — "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה"2.

וטעם זה גם קובע פרטי אופן ה­איסור: אין האיסור אלא על הגיד שעל כף הירך3; עוף — שאין לו כף הירך — גידו מותר4; יש פלוגתא בין ר' יהודה וחכמים5 אם גיד הנשה נוהג רק בירך של ימין או גם בירך של שמאל, וטעם הפלוגתא6 — שלדעת ר"י נגע המלאך רק בירך ימין של יעקב, וחכמים ס"ל ד"נשיי' בתרווייהו" ("הכהו בשתיהם עד שנשו ממקומם ועלו"7) ולכן נאסרו שתי­הן.

וצריך ביאור:

בביאור הטעם שבכתוב "על כן לא יאכלו גו' כי נגע גו'" איתא במפרשים8, שהוא "לזכרון גבורתו של יעקב ונס ש­עשה לו הקב"ה כו'", כלומר, אין זה רק זכר לנגיעת מלאכו של עשו בכף ירך יעקב, אלא על כללות המאורע דמלחמת יעקב והצלתו מיד המלאך.

והטעם שעושים זכר על הצלה זו דוקא — אף שמצינו מפורש בתושב"כ כמה נסים ועניני הצלה באברהם, וגם ביעקב עצמו, ומ"מ לא נקבע עליהם זכר לדורות — מובן ממ"ש החינוך9 (ועוד מפרשים10) ב"שרשי" מצוה זו, שהוא "רמז לישראל שאע"פ שיעברו צרות רבות בגלות מיד העמים ומיד בני עשו שיהיו בטוחים שלא יאבדו אלא לעולם יעמוד זרעם כו'". והיינו שהצלה זו קשורה עם ענין כללי ביותר בחיי עם ישראל.

ולפ"ז יש להבין: כשעושים "זכר" ל­מאורע או ענין מסוים צ"ל המזכיר דומה לענין הנזכר — כמו זכר ליציאת מצרים בחג הפסח, שהוא ע"י שעושים "כל מעשה לילה זה דרך חירות"11; זכר ל­מעשה בראשית בשבת ע"י השביתה מ­מלאכה כו';

מדוע, א"כ, הזכר לדבר יסודי וכללי כזה (הצלת יעקב שהיא רמז על הצלת כלל ישראל מיד בני עשו) הוא רק באיסור פרטי דגיד הנשה12 (שהוא רק פרט אחד של המאורע13); ויתירה מזו:


1) וראה לקמן בסוף הסעיף.

2) פרשתנו לב, לג.

3) כדעת רבנן (חולין צו, א­ב). וכ"ה ההלכה — רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"ח ה"ב. רמ"א יו"ד ר"ס ק.

4) משנה חולין פט, ב. וראה שם צב, ריש ע"ב ד"אית לי' ולא עגיל".

5) משנה חולין שם ושם צ, ב.

6) חולין צא, א. וראה ב"ר פע"ח, ו ובמ"כ (ועוד) שם.

7) רש"י חולין שם ד"ה ורבנן.

8) רשב"ם עה"פ. ועד"ז בכמה מפרשים.

9) מצוה ג.

10) ראה רמב"ן (לב, כו), אברבנאל ועוד.

11) ל' אדה"ז שו"ע או"ח סתע"ב סוס"ז.

12) משא"כ לפי הטעם שבחזקוני עה"פ (וכ"ה בתוס' דעת זקנים ועוד מפרשים) — "שיש לקנוס ולענוש בנ"י מאכילת גיד הנשה שהניחו אביהם הולך יחידי", או דכיון "שהוזק יעקב בגיד הנשה קבלו עליהם בניו. . שלא יאכלו ממנו" — שלפ"ז נוגע מקום ההיזק. וראה ע"ד הקבלה והחסידות — סהמ"צ להצ"צ מצות גיד הנשה (וש"נ). ועוד.

13) ועוד: גיד הנשה הוא מקום ההיזק היפך ההצלה (אף שי"ל שבא להדגיש שההיזק הי' רק בזה (ראה ספורנו, אברבנאל ועוד), או שלמרות ההיזק ניצל, או שנרפא גם מנזק זה). ואכ"מ.