ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

1

א. "ויאמר לרשע למה תכה רעך"1, ופרש"י "למה תכה — אע"פ שלא הכהו נקרא רשע בהרמת יד". ומקורו במס' סנהדרין2: אמר ריש לקיש המגבי' ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך למה הכית לא נאמר אלא למה תכה אע"פ שלא הכהו נקרא רשע.

דין זה הובא להלכה ברמב"ם, וז"ל3: אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין ב­חבירו. . כל המכה אדם כשר מישראל. . הרי זה עובר בלא תעשה. . אפילו להגבי' ידו על חבירו אסור וכל4 המגבי' ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו הרי זה רשע.

והנה הרמב"ם שינה מלשון הש"ס ב­שתים: (א) מוסיף "אפילו להגבי' ידו על חבירו אסור". (ב) במקום "נקרא רשע" כ' "הרי זה5 רשע".

ויש לפרש כוונת הרמב"ם בזה: מאמר ר"ל בש"ס אפשר לפרש שלא נאמר להלכה למעשה, אלא כדברי אגדה6 ב­גודל עון הכאת חבירו כו' [וכדמשמע לכאורה מהמאמרים שהובאו בגמ' שם בהמשך לזה — "נקרא חוטא. . תיקצץ ידו7. . אין לו תקנה אלא קבורה"] — ומדגיש הרמב"ם שאינו כן, אלא (א) ש­הגבהת יד על חבירו יש בזה איסור גמור, ו(ב) שהמגבי' ידו "הרי זה רשע", כלומר, שאין זה ענין של קריאת שם בלבד, אלא שחל עליו דין רשע, וכמ"ש בהגהות מיימוניות כאן8 (בשם הראב"ן9) שהוא פסול לעדות ולשבועה.

ועפ"ז יש לבאר טעמו של הטור ש­שינה בדין זה מלשון הרמב"ם, וז"ל10: "אסור לאדם שיכה לחבירו ואם הכהו עובר בלאו. . והמרים ידו על חבירו ל­הכותו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע" — היינו (א) שהשמיט הדגשת הרמב"ם שיש בזה איסור, (ב) נקט לשון הש"ס "נקרא רשע" (ולא כלשון הרמב"ם "הרי זה רשע"), כי הטור סבירא לי' שאין בזה פס"ד הלכה למעשה11, ומביא זה בסגנון אגדה, להודיע גודל העון (כמו שמביא דברי אגדה בכמה מקומות בנוגע למדות והנהגות וגם למצות שונות)12.


1) פרשתנו ב, יג.

2) נח, ב.

3) הל' חובל ומזיק פ"ה ה"א­ב (וש"נ).

4) כל — כ"ה גם בש"ס לכמה גי' (ע"י ועוד — ראה דק"ס סנהדרין שם. וש"נ).

5) ראה ילקוט שינויי נוסחאות ברמב"ם מ­הדורת פרענקל, שבכמה כת"י הגירסא "נקרא רשע".

6) וראה שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' מג (סד"ה ולפי עדות) "ואפשר דדברי הגדה הם ולאו עיקר דרשה" (ומסיים "ויש לחוש בזה להחמיר").

7) ראה רש"י שם. ערוך לנר שם (אבל בתוס' שם פליג. וראה עיון יעקב לע"י סנהדרין שם).

8) אות א'. ובדפוס קושטנטינא (נדפס ברמב"ם מהדורת פרענקל) "וכן פסק כו'".

9) לסנהדרין שם, הובא במרדכי (ב"ק סק"ב. סנהדרין סתרצ"ה) — הביאו הב"י לטור חו"מ הל' עדות סל"ד ס"ד (כדלקמן בפנים), וכן בב"ח שם סי"ב. וכן נפסק להלכה ברמ"א חו"מ שם ס"ד.

10) חו"מ ר"ס תכ.

11) אבל ראה יש"ש ב"ק פ"ח סס"ג (מתשובת ר' חיים, הובא בשו"ת מהר"י ווייל סכ"ח): כל רבותינו שוין בזה שהמגבי' ידו על חבירו נק' רשע ופסול לעדות ולשבועה. . ואע"פ שלא הכהו.

12) ומודגש גם בחילוק המשך לשון הרמב"ם והטור: ברמב"ם בא ענין זה בסגנון של המשך — "אסור לאדם לחבול כו' ולא החובל בלבד אלא כל המכה כו' אפילו להגבי' כו' אסור" — כי זהו דין ואיסור כהלכה הקודמת; משא"כ בטור בא כמאמר בפ"ע — "אסור לאדם שיכה כו' והמרים ידו על חבירו כו'".