ספריית חב"ד ליובאוויטש

13

ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ ב­ערוה" — תוכנם וענינם, שבהיותם מיו­חדים במעלות אלו היו מובדלים בנ"י כעם אחד בפ"ע — מהמצריים.

ועם היות שההדגשה במרז"ל זה היא לא רק על שלילת החסרון הפוגם ב­אחדותם בתור עם אחד (שלא. . אמרו לשון הרע כו'), כ"א גם על המעלות (החיוביות)34 בפעולת והנהגת כאו"א בפרט — דכ"א לא שינה שמו כו', מ"מ ה­עיקר בזה הוא — מה שהם מובדלים מהמצריים כנ"ל, ולכן גם לה"ר נכלל בד' הדברים כי זה ש"לא הלשין אחד על חבירו"35 היינו למצריים שביכולתם להרע לבנ"י;

משא"כ בהדרש על הכתוב כאן, ש­משה דאג שמא אינם ראויים להגאל, הכוונה היא מצד חסרון כללי בה"עם" בזה שיש בהן "דילטורין" (ולא חסרון דלה"ר כא' מד' הענינים) — כי החשש כאן אינו שמא ילשינו עליו לפרעה, כ"א ע"ז שהם במצב של פירוד ביניהם (דהיינו הענין הג' דלעיל ס"ו)36.

ח. ע"פ כהנ"ל יש לבאר (בפנימיות), מה שרש"י מחלק דברי השמו"ר כאן "הי' משה מהרהר כו'" — (בב' ד"ה ו)לב' ענינים37 (כנ"ל ס"ב):

"ומדרשו דאג כו' אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל"; "ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל. . להיות נרדים בעבודת פרך אבל רואה אני שהם ראויים לכך". וב­הקדם:

הטעם (הפנימי) לכך ד"לשון הרע ו­דילטורין" פוגע רק ב"עם ישראל" ולא בשאר האומות38, מובן ע"פ הידוע39 (וגם בפשוטו ש"מ40) שקדושה ענינה אחדות [שלכן נאמר ביעקב "נפש" ל' יחיד — אף שהיו שבעים41], משא"כ בלעו"ז הוא ב­


34) להעיר שבמכילתא (בדעת ר"א הקפר) הל' הוא "וכי לא הי' בידם של ישראל ד' מצוות שאין כל העולם כדאי בהם".

[וחולק על מ"ד הא' (ר' מתיא בן חרש) שם שהיו ערומים מכל המצות — ראה פי' "זה ינחמנו" ו­מרכבת המשנה למכילתא שם. ובפרש"י בא יב, ו הביא בהמשך לדברי ר' מתיא בן חרש, גם מדברי ר"א הקפר — ראה לקו"ש חט"ז ע' 116 ואילך. ואכ"מ].

35) ל' רז"ל — בהנסמן בהערה 18.

36) בסגנון אחר: ברז"ל הנ"ל בשביל ד' דברים ה"ז סיבה חיובית, זכות שיש להם שהם ראויין לגאולה, כדברי המכילתא שם (ובפסיקתא דר"כ (פ' ויהי בשלח), שהש"ר (פ"ד, יב (א)), במדב"ר (פ"כ, כב), תנחומא בלק (טז), פדר"א (ספמ"ח) הלשון "בזכות ד' (ג') דברים כו'"), ומניעה מלשון הרע לבד אינה סיבה מספיקה להגאל;

משא"כ בהדרש שלפנינו, שהמדובר בפעולת ודיבור לה"ר, הפירוד בין א' לחבירו — היא לבדה סיבה ש"אינן ראויין להגאל".

37) בב' כת"י רש" שתח"י — הגירסא: ויירא משה, כפשוטו. אכן נודע הדבר, כמשמעו (ואח"כ ממשיך) ומדרשו דואג כו' על שראה כו' (ואח"כ) אכן נודע הדבר, נודע לי דבר כו'.

38) להעיר מב"ר ופרש"י נח שבהערה 9 ב­מעלת דור ההפלגה על דור המבול ששנאוי המח­לוקת וגדול השלום. וי"ל א) דשם מדובר במחלוקת שבמעשה, "דור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם" (ל' רש"י שם), וזה נוגע גם אצל ב"נ. ובישראל פוגע הפירוד מצד הדיבור דאחד על חבירו, גם בלא היזק כו'. ב) לפני יצי"מ ומ"ת דלא היתה עדיין ההבדלה בין ישראל לעמים, פעל ענין האחדות גם בב"נ. וראה לקו"ש ח"ו ע' 55 ואילך. ח"ט ע' 112 הערה 38. וראה גם לקו"ש חכ"א ע' 106 ואילך.

39) בהבא לקמן — ראה בארוכה תו"ח נח עג, ג ואילך. ד"ה החלצו תרנ"ט פ"ג ואילך (סה"מ תרנ"ט ע' נה ואילך). ועוד.

40) פרש"י ויגש מו, כו.

41) ראה ויק"ר פ"ד, ו (פרש"י בהערה ה­קודמת).