ספריית חב"ד ליובאוויטש

14

אופן דפירוד והתחלקות [דלכן בעשו — אף שהיו רק שש נפשות נאמר "נפשות" ל' רבים41].

ושרש הענין (בפנימיות) הוא: פירוד והתחלקות באים כתוצאה מישות וגאוה, שמרגיש את עצמו ליש ודבר חשוב, ולכן אינו יכול להיות באחדות והת­כללות עם חבירו — כי הזולת ממעט את מציאותו;

משא"כ בנ"י שעליהם נאמר42 "כי אתם המעט מכל העמים — שממעטין עצמכם"43, היינו שהם בביטול (היפך הישות), ולכן כ"א נותן מקום לזולתו, עד שהם באחדות והתכללות44.

והנה נראה בחוש, שגם מי שיש בו תוקף הישות והגאוה, הרי כשנמצא ב­מצב של עבדות ובפרט באופן דעבודת פרך, הרי זה פועל שבירת ונמיכות רוחו וביטול ישותו וגאוותו (היפך ממש"נ45 וישמן ישורון ויבעט)46.

וזוהי כוונת רש"י בזה שמחלקם לב' ענינים — ד"דאג. . שמא אינם ראויין להגאל"; "נודע לי. . בעבודת פרך. . ראויים לכך":

א) מכיון שיש בהם דילטורין — שמא אינם ראויין להגאל;

אבל מכיון שסו"ס הגאולה עתידה לבא, לכן —

ב) "ויאמר אכן נודע הדבר" — שראויים לעבודת פרך, שכוונתו בזה — לא שראויים לזה בתור עונש (על חטאם בלה"ר), אלא, הם ראויים להיות "נרדים בעבודת פרך", "עבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו"47, למען הכין אותם להיות ראויים להגאולה;

וכמשנת"ל, שע"י שבירת רוחם והכ­נעת גאוותם וישותם (הסיבה), מתבטל במילא (המסובב —) הפירוד שביניהם — לה"ר48 ודילטורין, שאז ראויים להגאל, כי שלימות ענין הגאולה הוא לא רק שיהיו עם אחד מצד מעלתם וענינם (היינו מה ש"לא שינו כו' לשון הרע כו'"), כ"א (גם) מצד בחירתו של הקב"ה.

ואז נעשו אומה נצחית, שא"א להם להתבטל עוד בתור אומה — "בחר ה' ישראל לנחלה", עם עולם.

(משיחת ש"פ צו תשכ"ו)


41) ראה ויק"ר פ"ד, ו (פרש"י בהערה ה­קודמת).

42) ואתחנן ז, ז. חולין פט, א — הובא בפרש"י עה"פ.

43) וראה בהמשך הגמ' (ופרש"י עה"פ) בנוגע אוה"ע שהוא להיפך.

44) עפ"ז תומתק השייכות בין ב' הדיעות בערכין שם "כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם כו' ואיכא דמתני לה על גסי הרוח", דשניהם מאותו הטעם (וכמודגש בהכתוב (תהלים קא, ה) שהביא מ"ד הא' "גבה עינים ורחב לבב גו'"). אלא דמ"ד הא' חשיב מעשה ופעולת האדם — לה"ר; ו"איכא דמתני" חשיב עיקר הסיבה — "גסות הרוח".

45) האזינו לב, טו.

46) ראה גם בהנסמן בהערה 48.

47) ל' רש"י — פרשתנו א, יג. וראה סוטה יא, ריש ע"ב ובפר+ש"י.

48) וכמ"ש בערכין שם: מה תקנתו של מספרי לה"ר כו' אם ע"ה הוא ישפיל דעתו שנאמר (משלי טו, ד) וסלף בה שבר ברוח, ובפרש"י שם: מי ש­סילף בה וחפץ לסלקה שלא תהא בו עוד ישבור רוחו. וכמבואר בהסוגיא בגמ' שם, מדרשי רז"ל ובפרש"י ר"פ מצורע ועוד — בהטעם שלוקחים למצורע (עץ ארז ו)אזוב ושני תולעת.