ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

185

ב) לפי גירסא זו בברייתא, אין חילוק לכאורה בין תפלת שחרית לתפלת מנחה כו', שהרי "הכון לקראת אלקיך ישראל" שייך גם לשאר התפלות15, וא"כ אינו מובן טעמו של הרמב"ם שכתב שדין זה הוא רק16 בשחרית17.

ב. בשו"ת ושב הכהן18 ביאר, דטעמו של הרמב"ם הוא כדברי הרשב"א19 שכ' בהחילוק דתפלת שחרית ותפלת מנחה וערבית, "לפי שבשחר אנו נעשים כברי' חדשה דכתיב20 חדשים לבקרים רבה אמונתך. . צריכים אנו להודות לו ית' על שבראנו לכבודו ולשרתו ולברך בשמו21 ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן הברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר ולפיכך אנו צריכים להתקדש ב­קדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו"22.

ועפ"ז מבאר23, ד"כיון שכל כהן הי' צריך לקדש ידיו ורגליו קודם העבודה בשחרית ולכן צריך ליטול ידיו ורגליו בתפלת שחרית וכיון שכהן העובד כיון שנוטל ידיו שחרית שוב אין צריך לקדש כל היום, לכן לא תקנו בשאר התפלות רק נטילת ידים מפני שידים עסקניות" (ועפ"ז כ' שם שהגירסא ברמב"ם היא "רוחץ ידיו ורגליו", בהשמטת תיבת "ו­פניו", כיון שכהן מקדש רק ידיו ורגליו, ושכן נראה מהשגת הראב"ד שהשיג רק על "רגליו" ולא גם אמ"ש הרמב"ם "ופניו"24).

והנה דין רחיצת ידים לפני התפלה מטעמא דהרשב"א, הביאו רבינו הזקן בשו"ע בהלכות נטילת ידים25, וז"ל: כל


15) וכ"ה להגי' שלפנינו בסידור הרס"ג. אלא שלא הביא שם הפסוק "הכון לקראת אלקיך".

16) ובדברי הגאונים הנ"ל כבר כתבו בכ"מ (בהנסמן בהערה 9. ועוד) שמסגנון הלשון משמע שמקורם מהך דברכות (יד, סע"ב ואילך) הרוצה לקבל עליו עול מ"ש שלימה כו', ולא מהך דשבת.

17) ולהעיר שע"פ הגירסא בכ"י ("שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל") ליתא התיבות "בכל יום", דלא כהגירסא שלפנינו "רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום", שבפשטות הכוונה לפעם אחת ביום. אלא די"ל, שגם להרמב"ם (להפירוש שגריס הפסוק "הכון") גרסי' "בכל יום". וראה בארוכה סדר משנה שם.

18) ס"א.

19) שו"ת ח"א סקצ"א. נעתק בב"י לטאו"ח ס"ד.

20) איכה ג, כג.

21) ע"פ לשון הכתוב (עקב י, ח) בנוגע לכהנים — כבהמשך לשון הרשב"א.

22) ובאבודרהם (סדר שחרית של חול) כ' "דומיא דכהן (גדול) שמקדש ידיו קודם העבודה וכן צריך שיקדש אדם ידיו קודם שיעבוד את הבורא ית' כדי שיעבדנו בידים נקיות".

עוד ספרים שביארו דברי הרמב"ם שהוא דומיא דקידוש ידים ורגלים דכהן — ספר המנוחה לרבינו מנוח (נדפס מכ"י. ירושלים, תש"ל) לרמב"ם כאן. ש"ך עה"ת פרשתנו ל, יח. פר"ח או"ח סצ"ב ("ולי נראה דמשמע לי' להרמב"ם דומיא דקידוש דבעינן ידים ורגלים ה"נ תפלה". וממשיך "ואינו מחוור". ע"ש). וראה שו"ת נוב"י או"ח מהד"ת סק"מ (מבן המחבר). ועוד.

23) וראה ספר קובץ לרמב"ם כאן. ועוד.

24) להעיר שברבינו מנוח שם הובא "והגי' הראב"ד פניו ורגליו למה". ובסדר משנה כאן כ', ד"אפשר דבגירסתו (דהראב"ד) לא היתה בהברייתא כי אם רוחץ אדם פניו וידיו אבל תיבת ורגליו לא היתה בגירסתו ולכן השיגו הראב"ד מאין הרגלים".

25) מהדו"ק ס"ד ס"א (וראה מהדו"ת שם ס"א) — והדין דשבת הביא בסוף הסימן כאן, ומפרשו כבפרש"י שהוא לא לענין תפלה, "רוחץ אדם פניו ורגליו* בכל יום בשביל כבוד קונו שנאמר (נח ט, ו) כי בצלם אלקים עשה את האדם" (כהובא בפרש"י שבת שם).


*) והשמיט "ידיו" שבגמ'. ובפשטות י"ל לפי שכבר נטל ידיו תיכף בבוקר כתוכן סימן זה.