ספריית חב"ד ליובאוויטש

שמות

229

... במ"ש כת"ר בסיום מכתבו, שלפי שלא מצא המקור* לטהרת המאכלים במצרים הביא את השיגרה**.

תמיהני עליו, שהרי מובן, שדוקא כשמוצאים נוסחא אי מצוי' כלל — בטח יש לזה מקור בטוח, כיון שהחשש קרוב שחידושה תעורר תמהון ושאלה.

ומה שעומד הנני על פרט זה, מובן, לאחרי ההקדמה, שבכלל אותם המחפשים מקורים לנוסחאות בלתי רגילות, מסתפקים — רובם ככולם — בציונם למקום פלוני בו נמצאת הגירסא בלתי שכיחא. ולדעתי זהו חלק הטפל לפי ערך — לגבי העיקר הדורש ביאור. והוא, שהבאת נוסחא בלתי שכיחא בודאי יש לה סיבה מיוחדת, שהענין בו עוסקים מתחזק ומסתייע דוקא בנוסחא הבלתי שכיחא וידועה, משא"כ בנוסח הרגיל. וברובא דרובא זהו קשה לבאר יותר מאשר למצוא המקור. ועוד זאת שזהו מבהיר יותר את הענין, ע"י ההודעה כמה דייק מחבר המאמר או כותב הספר, משא"כ בהנוגע למקור — הרי לא בשופטני עסקינן, וכשמביאים מאמר רז"ל בודאי ראוהו בספר וכו'.

מהנ"ל מובן ג"כ, שהרוצים להגיה נוסחא רגילה במקום נוסחא הבלתי רגילה, אף שבמקרים נדירים אפשר להיות שהנוסחא בלתי רגילה היא שגגת המעתיק, אבל ברובא דרובא לא כן הדבר, וכיון שדייק בעל המאמר בנוסחא בלתי רגילה, ההגהה אינה תיקון, כ"א להיפך.

וכן הוא בנדון דידן, שכיוונתי בדיוק להביא הנוסחא בו מוזכר ע"ד מאכלים, בקשר עם המאבק בזמן האחרון דוקא בענין זה, ושקבל צורות מצערות וגם מחפירות, וביותר דוקא באה"ק ת"ו, ואין להאריך בדבר המכאיב, וד"ל.

הארכתי בכל הנ"ל אף שאין צועקין על העבר והסיבה — שבאם ימצא כת"ר אופן לתקן הנ"ל לדעתי, כדאי הדבר ואפשר גם זו לטובה כיון שעל ידי התיקון תובלט הכוונה אפשר יותר.

בגוף הדבר המקור במדרש לנוסח הבלתי רגיל שהוא גם כן המקור לנוסח השיגרתי שלא שינו לבושם ושפתם, מצוין בשולי הגליון.

ויהי רצון שבקרוב ממש נזכה לקיום היעוד הן עם לבדד ישכון, שההכנה והכלי


*) למ"ש במכתב-כללי לחגה"פ תשי"ז (נדפס בהגש"פ עם לקוט טעמים מנהגים וביאורים (בהוצאות תשמ"ו ושלאח"ז — ע' תקפ)) "שהיו ישראל מצויינים שם בלבושם ומאכלם ולשונם". המו"ל.

**) בהעתקת תוכן האגרת הנ"ל בעתונים. המו"ל.