ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

23

א. בתחילת פרשתנו מסופר אודות דברי ה' אל משה (במענה על טענתו (ב­ס"פ שמות1) "למה הרעות לעם הזה גו'") — "וידבר2 אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה', וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא­ל שד­י ושמי ה' לא נודעתי להם. וגם הקימותי את בריתי אתם גו' ואזכור את בריתי. לכן אמור לבני ישר­אל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם גו' וגאלתי אתכם גו' ולקחתי אתכם גו' וידעתם כי אני ה' גו'".

ומשמעות הדברים לפי פשוטם3, שלא ידאג משה ש"והצל לא הצלת את עמך"4, כי כעת הגיע זמן קיום הבטחת השם להאבות ויגאול את בני ישראל מארץ מצרים.

אבל צריך ביאור מהו ענינה של ה­הקדמה הממעטת (לכאורה) בערך ההב­טחה אל האבות — ש"וארא אל אברהם גו' בא­ל שד­י ושמי ה' לא נודעתי להם"?

בפרש"י5 מבואר שכוונת הכתוב שב­ימי האבות עדיין לא קיים ה' הבטחתו, וזהו "ושמי ה' לא נודעתי להם" — "לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי" (כיון שלא קיים עדיין הבטחותיו), ועתה הגיע זמן קיום ההבטחה. אבל עיקר הקושי במקומו עומד: למאי נפק"מ כאן זה שב­ימי האבות עדיין לא נתקיימה הבטחתו של הקב"ה?

ועוד: כל דברי התורה הם (תורה לשון6) הוראה נצחית לכאו"א מישראל עד סוף כל הדורות; ומהי ההוראה אלינו מהודעה זו ש"שמי ה' לא נודעתי להם"7?

גם יש להבין דיוק הכתוב "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב", דלכאורה הו"ל לקצר8 "וארא אל אבותיך"9 (ו­כיו"ב)? וגם אם יש טעם שרוצה לפרט שמות שלשת האבות, הול"ל10 "וארא אל אברהם יצחק ויעקב", ומדוע מפסיק ביניהם בתיבת "אל"11 ("אל יצחק ואל יעקב")?

ב. על הכתוב "וידבר אלקים אל


1) ה, כב.

2) ו, ב­ו.

3) כפרש"י עה"פ.

4) שמות שם, כג.

5) עה"פ.

6) ראה זח"ג נג, ב. גו"א ר"פ בראשית בשם הרד"ק.

7) במ"א נת' (לקו"ש ח"ג ס"ע 855 ואילך. חט"ז ע' 52 ואילך. וראה גם לקו"ש ח"ו ע' 38 ואילך) ההוראה ע"פ פי' חז"ל (הובא גם ברש"י כאן ו, ט), שכוונת הכתוב היא לבאר מעלת האבות על משה רבינו, שהם לא הרהרו אחר מדותיו של הקב"ה.

והשאלה בפנים היא לפי פשטות לשון הכתוב, שמשמעה שבא להשמיענו רק זה ש"שמי הוי' לא נודעתי להם".

8) וכלשון רש"י עה"פ "אל האבות". — וכידוע השקו"ט במפרשי רש"י מה מוסיף רש"י על המפורש בקרא. וראה לקו"ש ח"ג ע' 860. חט"ז שם.

9) ע"ד שמות ג, יג. בא יג, ה. שם, יא. ובכ"מ.

10) כמו תיכף לאח"ז (ו, ח) לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב. וראה שמות שם, טו­טז. ועד"ז בכ"מ.

11) להעיר ממחז"ל (מו"ק כו, א) "על על הפסיק הענין".